הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין בעד אחד"

=== קושית רב אשי ותירוץ רב כהנא ===

רב אשי תמה על רב כהנא מדוע לא נחשוש, הרי לומדים בגזירה שווה מממון על פי המילים 'דבר' 'דבר', שבעינן שניים, אם כן הרי כשם בממון מועילה הודאת בעל דין לחייב עצמו, גם כאן נאמר שהודאתם תחייב את עצמם.<BR />

<BR/>אך גם על תירוץ זה הקשה הרשב"א, שהרי אין זה באמת חוב לאחרים, אלא הוי כמוכר שדהו לחבירו, דאין בזה חוב לאחריני לפי שהרשות בידו לעשות בה ככל שירצה, כן האישה בידה לקדש עצמה למי שרוצה. ועוד שכל שיכולה לחוב עצמה עכשיו בפנינו ולקבל קידושין, נאמנת במיגו לומר שקיבלה, והרי בידה לקדש עצמה.

<BR/>לכן מתרץ הרשב"א באופן אחר, שלגבי ממון כתוב 'אשר יאמר כי הוא זה', שמזה לומדים שהודאת בעל דין מהני בממון, ולולי פסוק זה, גם בממון היינו אומרים דלא מקיימא מילתא אלא בסהדי. ואם כן הפסוק 'על פי שנים עדים יקום דבר' איירי במקום שיש חוב לאחרים דווקא, וממנו הוקש לעריות דהיינו באיכא חוב לאחריני, ולכן בעינן עדים קיום וחלות.

==== מנין שאינו מועיל בלא עדים כלל ====

=== הכרעת הראשונים ===

בספר '''הלכות גדולות''' (מ קידושין תלג) הביא רק דעת האמוראים האומרים שאין חוששין לקידושין, ומשמע שס"ל כוותייהו לדינא, וכן הוא ב'''תשובות הגאונים''' (שערי צדק ג ג ו), וכן ה'''רי"ף''' (כח א) פסק הלכה כדעת שמואל שאין חוששין לקידושי בפני עד אחד, וכן פסק ה'''רא"ש''' (ד יג). וה'''רמב"ם''' (אישות ד ו) הוסיף קל וחומר למקדש בלא עדים.

לעומת זאת בספר '''יראים''' (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. וכן דעת ה'''מרדכי''' (קידושין ג תקלד), וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה כב ב קפד ג) בשם ה'''רמ"ה''' וה'''תוספות''', אבל לא הסכים לדבריהם. גם ב'''תרומת הדשן''' (ריב) כתב כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. וב'''דרכי משה''' (א) כתב שכן דעת '''מהר"ם''', אבל אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום.