הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:חושן משפט/טיוטה"

==טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית==

אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:

דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל.

בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול

ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה.