8
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:חושן משפט/טיוטה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←גילוי דעתא דניחא ליה
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref> | ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref> | ||
==אטול עצי ואבני== | ==אטול עצי ואבני - טענת היורד== | ||
אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם. | אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם. | ||
==טול עציך ואבניך== | ויש לעיין האם יש ביניהם הבדל לדינא</ref> | ||
==טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית== | |||
אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו: | אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו: | ||
| שורה 30: | שורה 32: | ||
===דעת תלמידי הרשב"א=== | ===דעת תלמידי הרשב"א=== | ||
דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, | דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל. | ||
=== דעת הפוסקים להלכה === | |||
==== טול עציך ואבניך ==== | |||
בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול | |||
==== אטול עצי ואבני ==== | |||
ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה. | |||
אמנם זהו דווקא בחורבה שעשויה ליבנות, אבל אם אינה עשויה לכך, אין היורד מקנה לו את הבניין אלא רק לאחר שיראה שהוא מתרצה לשלם לו כאריס, ולכן בחורבה שאינה עשויה ליבנות יכול הבונה ליטול עציו ואבניו לאחר שבנה<ref>נידון זה הוא לגבי בונה חורבת חבירו והדומה לזה אבל לגבי יורד '''שנטע''' שדה חבירו, אין את הנידון הנ״ל וכמו שכבר נתבאר כיון שיש לבעל הקרקע לטעון שהוא כבר הכחיש לו את הקרקע ע״י הנטיעות, ואם יטלם עכשיו הוא מפסיד לו ביותר</ref> | |||
==שבח שאינו יכול לינטל== | ===שבח שאינו יכול לינטל=== | ||
שו״ת הרא״ש | שו״ת הרא״ש | ||
| שורה 40: | שורה 53: | ||
==גילוי דעתא דניחא ליה== | ==גילוי דעתא דניחא ליה== | ||
אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref> | אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref> וכך פסק להלכה בשו״ע שע״ה ס״ג. | ||
'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, | '''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, אפילו כשגילה בדעתו שרוצה בשבח אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיש לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע. | ||
==כשבעל השדה בעצמו אריס== | ==כשבעל השדה בעצמו אריס== | ||
כתובות פ. | כתובות פ. הסתפקה הגמ׳ באדם שהוריד אריסים לשדה של נכסי מילוג [נכסים שהאשה מכניסה לבעל מבית אביה שגוף הקרקע שייך לה, והבעל אוכל פירות כל זמן הנישואין] וגירש את אשתו, ונמצא עכשיו שכל שבח הקרקע שהשביחו האריסים יהא לאשה, ומאידך, האשה לא שכרה אותם לעבודה אלא הבעל, האם האשה חייבת לשלם להם מדין יורד. | ||
והסיקה הגמ׳ שאם הבעל יודע לעסוק בתחום אריסות, שאם אריסים אלו לא היו יורדים הוא עצמו היה יורד, האשה לא צריכה לשלם להם, כיון ששבח זה היה מגיע אליה גם לולא העבודה שלהם, שהרי הבעל היה עובד בחינם, נמצא שהיא איננה צריכה את עבודת האריסים, אבל אם הבעל אינו יודע בטיב אריסות, כיון שקרקע זו היתה צריכה אריסים כדי להשביחה, נמצא שהם ירדו לשדה שעשויה לשבח זה, וממילא חייבת לשלם להם מדין יורד. | |||
וכתב הראב״ד (הובא ברשב״א שם) ע״פ הגמרא הנ״ל שה״ה לכל יורד לשדה חבירו שלא ברשות, שאם בעל הקרקע בעצמו יודע להשביח כפי שהשביח היורד, אין חייב לשלם לו כדין אריס, אף שהשדה עשויה לשבח זה, וברשב״א הוסיף שאף ששכר אריסות פטור מלשלם, מ״מ חייב בעל הקרקע לשלם לו עבור זה שהוא ישב בטל ואחרים עשו לו את מלאכתו, וכן פסק הרמ״א להלכה בשע״ה ד׳. | |||
==כוונה להשביח== | ==כוונה להשביח== | ||