משתמש:חושן משפט/טיוטה

מקורות
משנה:	ב״מ ק: קטו.
בבלי:	ב״מ קא. כתובות פ. ב״מ טו.
רמב"ם:	גזילה ואבידה פ״י ה״ד
שולחן ערוך:	חו״מ שע״ה רס״ד רפ״ז

היורד לשדה חבירו שלא מדעתו

סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:

לרב, שמין לו וידו על התחתונה - חייב בעל השדה לשלם ליורד את ההוצאות שהוציא משלו עבור השבחת השדה, או את השבח שהשביחה השדה מחמתו – הנמוך מבין שניהם

לשמואל, שמין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה - חייב בעל השדה לשלם ליורד כמו שהיה משלם לאריס שיעשה עבורו את ההשבחה הזו [ובד"כ אריס נוטל או חצי משבח הקרקע, או שליש או רבע, תלוי במנהג המקום]

ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב

אטול עצי ואבני - טענת היורד

אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה

טול עציך ואבניך - טענת בעל הבית

דעת הרי״ף

אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב ברי"ף לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו:

• הנמוק"י פירש כוונת הרי"ף שבחורבה בין עשויה ליבנות ובין אינה עשויה, וכן לגבי שדה שאינה עשויה ליטע שניהם יכולים לומר טול או אטול, ומה שכתבה הגמ' שהיורד אינו יכול לומר אטול זהו רק בשדה העשויה ליטע, ולכך גם בעל השדה אינו יכול לומר טול, כיון שדינם תלוי זה בזה.  
• הרמב"ן פירש שבשדה שאינה עשויה ליטע אף שהיורד אינו יכול לומר אטול משום כחש השדה, מ"מ בעה"ב יכול לומר טול, שכיון שברצונו להכחיש את השדה אין למנוע ממנו.
• בבעל המאור פירש שבחורבה, בין עשויה ליבנות, בין אינה עשויה ליבנות, שניהם יכולים לומר טול או אטול, ובשדה בין עשויה ליטע, בין אינה עשויה ליטע, שניהם אינם יכולים לומר טול או אטול.

דעת הרא"ש

דעת הרא"ש (סי' כ"ב) שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.

דעת רוב מפרשים

דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו

דעת תלמידי הרשב"א

דעת תלמידי הרשב"א (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם דברי הגמרא שהבונה יכול לומר אבני אני נוטל נאמרו בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, שיכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם כן תשלם לי כאריס, וכיון שהוא לא מוכן לשלם כך, יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל.

דעת הפוסקים להלכה

טול עציך ואבניך

בשו״ע שע״ה ס״ב לא הכריע בפירוש בין שיטות הראשונים, אלא כתב בסתמא שיכול בעל הקרקע לומר ליורד עקור אילנך ולך, ולא פירש האם זה אפילו בשדה העשויה לשבח זו, או דווקא כשאינה עשויה לכך, אבל בבית יוסף כתב שכיון שפשטות דעת הרמב״ם שאפילו שדה העשויה ליטע יכול לומר טול ולהיפטר, וכדעת הרא״ש, לכן צריך לנקוט כך להלכה, וכן בדברי נתיבות המשפט (ס״ק א׳) מבואר שאף בשדה הראויה לשבח זה, יכול בעל הקרקע להיפטר באמירת טול

אטול עצי ואבני

ברמ״א שע״ה ס״ז פסק שבחורבה העשויה ליבנות, אין היורד יכול לומר עצי ואבני אני נוטל, אלא חייב להשאיר אותם להכרעת בעל הבית האם הוא חפץ בבניין זה או לא, וכתב בביאור הגר״א (ס״ק י״ז) שהדין מבוסס על יסודם של תלמידי הרשב״א שהבונה מצידו מקנה לבעל הקרקע את הבניין, ולכן זה נתון להכרעתו בלבד, ואין הבונה יכול לחזור בו, ולקחת את הבניין לאחר שבנה.

אמנם זהו דווקא בחורבה שעשויה ליבנות, אבל אם אינה עשויה לכך, אין היורד מקנה לו את הבניין אלא רק לאחר שיראה שהוא מתרצה לשלם לו כאריס, ולכן בחורבה שאינה עשויה ליבנות יכול הבונה ליטול עציו ואבניו לאחר שבנה

שבח שאינו יכול לינטל

שו״ת הרא״ש

נתה״מ (ש״ו)

קצוה״ח

גילוי דעתא דניחא ליה

אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס וכך פסק להלכה בשו״ע שע״ה ס״ג.

אמנם לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, אפילו כשגילה בדעתו שרוצה בשבח אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיש לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע.

כשבעל השדה בעצמו אריס

כתובות פ. הסתפקה הגמ׳ באדם שהוריד אריסים לשדה של נכסי מילוג [נכסים שהאשה מכניסה לבעל מבית אביה שגוף הקרקע שייך לה, והבעל אוכל פירות כל זמן הנישואין] וגירש את אשתו, ונמצא עכשיו שכל שבח הקרקע שהשביחו האריסים יהא לאשה, ומאידך, האשה לא שכרה אותם לעבודה אלא הבעל, האם האשה חייבת לשלם להם מדין יורד.

והסיקה הגמ׳ שאם הבעל יודע לעסוק בתחום אריסות, שאם אריסים אלו לא היו יורדים הוא עצמו היה יורד, האשה לא צריכה לשלם להם, כיון ששבח זה היה מגיע אליה גם לולא העבודה שלהם, שהרי הבעל היה עובד בחינם, נמצא שהיא איננה צריכה את עבודת האריסים, אבל אם הבעל אינו יודע בטיב אריסות, כיון שקרקע זו היתה צריכה אריסים כדי להשביחה, נמצא שהם ירדו לשדה שעשויה לשבח זה, וממילא חייבת לשלם להם מדין יורד.

וכתב הראב״ד (הובא ברשב״א שם) ע״פ הגמרא הנ״ל שה״ה לכל יורד לשדה חבירו שלא ברשות, שאם בעל הקרקע בעצמו יודע להשביח כפי שהשביח היורד, אין חייב לשלם לו כדין אריס, אף שהשדה עשויה לשבח זה, וברשב״א הוסיף שאף ששכר אריסות פטור מלשלם, מ״מ חייב בעל הקרקע לשלם לו עבור זה שהוא ישב בטל ואחרים עשו לו את מלאכתו, וכן פסק הרמ״א להלכה בשע״ה ד׳.

כוונה להשביח

ב״מ ט״ו

נתה״מ

ש״ך (שס״ג)

למי שייך השבח בינתיים

תוס׳ ב״מ קי״ז

נתה״מ רפ״ז

השכירה הבונה לאחר

ירד להציל

ב״ק קטו.

שו״ע חו״מ רס״ד

חיובי יורד בזמנינו

ישנם כמה אופנים ששייכים לזמנינו, שבהם החיוב הוא מדין יורד, ובכל מקרה לגופו יש לעיין האם הוא עונה על הגדרים של חיוב יורד, ע״פ מה יקבעו את התשלום, וכו׳

• שוכר שהתקין מזגן בדירת המשכיר
• שוכר החליף מטבח
• שדכן

שיעורים בעניין חיוב יורד

• הרב צבי ברוורמן טעם החיוב לשלם לשדכן באתר קול הלשון
• הרב יוסף פליישמן שוכר שהתקין מזגן באתר קול הלשון

[[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]