הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
רש"י (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו "כלו לו חציו" הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של "אשו משום ממונו" ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם המאירי, הר"י מלוניל והריא"ז.<br>
רש"י (בגרסה המופיעה לפנינו) מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו "כלו לו חציו" הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של "אשו משום ממונו" ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם המאירי, הר"י מלוניל והריא"ז.<br>
המהרש"ל בחכמת שלמה מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.
המהרש"ל בחכמת שלמה מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.
== פסיקת ההלכה ==
=== שיטת הרא"ש והטור ===
הרא"ש (ב ח) והטור (חושן משפט תיח) פסקו כדעת רבי יוחנן ש"אשו משום חציו" משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה (כב ב) שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא"ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש"י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב "אשו משום חציו" הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת "תירוץ הגמרא"}} נראה שכך פסקו גם המאירי והריא"ז.
=== שיטת הרי"ף והרמב"ם ===
גם הרי"ף (י א) והרמב"ם (נזקי ממון יד טו) פסקו את דעת רבי יוחנן, אך המגיד משנה העיר על דבריהם שהם לא הזכירו את החלוקה בין מקרה שבו "כלו לו חציו" למקרה שבו "לא כלו לו חציו", והמגיד משנה תמה מדוע השמיטו את החלוקה הזו אף על פי שיש בה נפקא מינא גדולה למעשה והיא עולה מפשט הסוגייה. המגיד משנה כותב שאולי הייתה לרמב"ם שיטה אחרת בפירוש הסוגייה, או שהרמב"ם החליט לדחות את מסקנת הגמרא מהלכה מפני שמפשט המשניות והברייתות לא נראה שישנה חלוקה בין "כלו לו חציו" ל"לא כלו לו חציו".<br>
הים של שלמה (ב כב) מבאר שלדעת הרי"ף והרמב"ם במסקנת הסוגייה הגמרא חוזרת בה מהחלוקה בין "כלו לו חציו" ל"לא כלו לו חציו", ולמסקנה בכל מצב שבו האדם הדליק את האש בידיו חיובו הוא משום ממונו ופטור בטמון, ואילו במקרה שבו האדם לא הדליק בידיו אלא פשע בשמירת גחלתו החיוב הוא משום חציו וחייב גם בטמון{{הערה|בדבריו שם הוא מבאר בהרחבה איך ניתן לפרנס פירוש זה בלשון הסוגייה }}.<br>
הנחלת דוד תמה על הים של שלמה, שכן יוצא מדבריו שהחיוב של אדם המדליק בידיו הוא פחות חמור מחיובו של אדם שפשע בשמירת האש בלי להדליק אותה בידיו, ודבר זה מנוגד לסברא הפשוטה. הנחלת דוד מסביר שהרי"ף והרמב"ם הבינו את הגמרא כדעת רש"י בגרסא המובאת בחכמת שלמה, ולדעתם החיוב של אשו משום חציו שייך רק במקרה שבו יש בעלות על הגחלת, כי החיוב של "אשו משום חציו" למעשה מתבסס על החיוב של אשו משום ממונו. לכן הרי"ף והרמב"ם הבינו שלמסקנת הסוגייה לא קשה על רבי יוחנן איך שייך באש הפטור של טמון, שהרי גם רבי יוחנן מודה שהחיוב על נזקי אש מבוסס על כך שהאש היא ממונו, ואין צורך למסקנת הסוגייה לחלק בין מקרה ש"כלו לו חציו" למקרה שבו "לא כלו לו חציו".
=== פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===
השולחן ערוך (חושן משפט תיח יז) פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש"כלו לו חציו" למקרה ש"לא כלו לו חציו", דהיינו כדעת הרא"ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מהסמ"ע (שם כה) ומערוך השולחן (שם ד).
=== חיוב בושת ===

תפריט ניווט