הבדלים בין גרסאות בדף "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר"

הקושי בפירוש זה הוא שיוצא שעיקר חידוש המשנה הוא באם אינו עתיד לחזור למקומו שאז קורא במקום שהוא שם. אבל במשנה משמע שעיקר חידושה הוא במה שאם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, ולפי פירוש רש"י זהו דבר פשוט שאין צריך לאומרו, שהרי חזר לכרכו קודם ליל י"ד, ופשיטא שיקרא כזמנו. קושיה זו הקשה ב'''טורי אבן''' (יט א ד"ה לא שנו)<BR/>

אלא שבאמת '''רש"י''' נשמר מזה ופירש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=19&format=pdf (ד"ה אלא)] שליל י"ד הכוונה לעלות השחר, וממילא חידוש יש בזה, שאף שבזמן קריאת ערב פורים היה בעיר, אינו הוא צריך להיות עמהם בקריאה, כיון שקודם עלות השחר עוד יחזור לכרכו, וכיון שבזמן עלות השחר של י"ד באדר יהיה בכרך, אינו מתחייב בקריאת בני העיר.

לשיטה זו יש לצרף גם את דעת ה'''ראב"ד''' בהשגות על בעל המאור, שמסביר כן את דברי [[#פירוש הראב"ד|הרי"ף]], ונראה שסובר כן להלכה.

אמנם לפירוש זה קושי בפשט הגמרא, שיוצא שהמושגים 'פרוז בן יומו' ו'מוקף בן יומו' אינם מקבילים, כי פרוז בן יומו הוא מי שנתעכב בעיר וחל עליו חיוב, ואילו מוקף בן יומו הוא מי שפקע ממנו חיוב עירו, לפי שבי"ד התעכב, או היה בדעתו להתעכב, בכרך. כן הקשה ב'''כסף משנה''' [[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=82870&rid=2802 (מגילה א י)] (א י)] וב'''בית יוסף''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2809 (תרפח ד"ה ולפי פירוש הרא"ש)].

<BR/>ובספר '''מרכבת המשנה''' אלפאנדרי [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=44687&rid=2802 (א י)] בשם '''מהר"י הכהן''' שלא ירד לסוף דעתו בקושיה, שהרי שפיר יש לומר שמדבר על דין בן עיר שהלך לכרך, אלא שהביא מפרוז בן יומו ללמוד על מוקף בן יומו.<BR/>  

פירוש נוסף בדעת הרי"ף כתב ה'''ראב"ד''' בהשגות על בעל המאור (ו א), שדברי רבא מוסבים גם על הרישא וגם על הסיפא, שלכולם בין לבני העיר ובין לבני הכרך, זמנם נקבע בי"ד באדר, לפי דעת האדם היכן רצונו להיות. לכן בן כרך שהלך לעיר ודעתו לצאת משהם קודם ליל י"ד, אף אם נתעכב באונס, דינו לקרוא בט"ו כאנשי מקומו, ואם היה בדעתו לצאת בי"ד בבוקר, נתחייב בקריאת י"ד כפרוז בן יומו, לפי שבזמן החיוב, שהוא י"ד, דעתו היתה להיות בעיר. וכן בבן עיר שהלך לכרך, אם דעתו לחזור לעיר בליל י"ד קודם שהאיר מזרח, אף שלבסוף נתעכב בכרך ולא חזר, הרי הוא קורא בכרך בי"ד כבני עירו, אך אם דעתו להישאר בליל י"ד בכרך, פקע ממנו חיוב בני עירו ונתחייב בקריאת ט"ו. והוסיף הראב"ד שאף צריך להתעכב ולקרות עמהם, לפי שנעשה מוקף.

<BR/>גם ה'''רא"ש''' שמפרש כדברי הראב"ד בגמרא וכפי שנתבאר [[#שיטת הרא"ש|לעיל]], משמע שסובר כן גם בדעת הרי"ף, וכן כתב בדעתו ה'''אליה רבה''' (מרפח יא),

<BR/>הפירוש המסתבר ביותר לפי פשט דברי הרמב"ם, הוא כמו שכתב ב'''כסף משנה''' בתחילת דבריו, שדברי רבא קאי על תחילת המשנה, כלומר על בן עיר שהלך לכרך. והעולה מזה שכל אחד נקבע זמנו לפי המקום בו דעתו להיות בזמן הקריאה שלו. בן עיר שהלך לכרך, אם דעתו להיות בזמן קריאת עירו, היינו בי"ד, בכרך, צריך לקרוא עמהם. אך אם דעתו לשוב קודם זמן הקריאה, היינו קודם י"ד, לעיר, אף אם נתעכב ולא חזר, קורא בי"ד בכרך. ואילו בן כרך שהלך לעיר, אם דעתו להיות בזמן קריאת מקומו, היינו בט"ו, בעיר, צריך לקרוא עמהם כבר בי"ד. אך אם דעתו לשוב לכרך לקריאת המגילה בט"ו, אינו צריך לקרוא אם אנשי העיר בי"ד, ואף אם אירע שנתעכב ולא חזר, קורא בט"ו בעיר.

וב'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x3066 (ו)] מפרש דעת הרמב"ם כשיטת הטור, וכן כתבו ב'''אליה רבה''' (תרפח יא) וב'''ראשון לציון''' (מגילה יט א), וכתבו שכן משמע בפירוש המשנה.  

ובשו"ת '''קול גדול''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1256&st=&pgnum=11 (א)] חילק וכתב שלעקור את החיוב בעינן גם דעת וגם מעשה בפועל, אך על מנת להישאר בחיוב מקומו, סגי במחשבה בלבד, כלומר בן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור, אף אם נתעכב דינו ככרך, אך אם נתכוון להישאר ולבסוף חזר, לא נתשנה דינו להיות כבן עיר אלא קורא בט"ו. והרב '''ברכי יוסף''' (תרפח יב) הביא תשובת שלמהר"ם בן חביב, והסכים לדבריו.