הבדלים בין גרסאות בדף "נוטל אדם את בנו"

'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי) תירצו בשם '''רבנו שמואל''', וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (קמא ב ד"ה אי הכי), שבהוה אמינא סברה הגמרא שכל חפץ שביד התינוק בטל הוא אליו, ואין זה נחשב כלל שהגדול מטלטלו ולכן עקרונית כל חפץ מותר אלא שבדינר חששו שמא יפול ויבוא האב להגביהו, אבל אבן שאין בו חשש שמא יגביהנו מותר. אבל השתא שאמר ר' ינאי שבאמת שום חפץ לא בטל לתינוק וחשיב כאילו האב נוטלו, אלא היתר מיוחד הוא באבן משום געגועין, אם כן יש לכאורה להתיר גם בדינר שהרי מה לי אם יבוא להגביהנו, והרי בלאו הכי התרנו טלטול המוקצה אגב התינוק. ועל זה תירצה הגמרא שמכל מקום יש לחלק בין טלטול בידיים לטלטול כאשר הוא ביד התינוק, שאף שהתירו ליטול את התינוק ומוקצה בידו משום געגועין, מ"מ ליטול המוקצה בידיים לא התירו, ולכן בדינר אסור גזירה דלמא נפיל ואתי לאתויי.

<BR/>ב'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וב'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי) ביארו את התוספות מעט יותר, שבשלב ההוא אמינא סברה הגמרא שהטלטול בלבד הוא אסור אבל הוצאה מרשות לרשות מותרת, כיון שכל מה שמחזיק הבן לא חשיב כאילו האב נוטלו, ולכן פשוט יותר לחלק ולומר שטעם החילוק בין אבן לדינר הוא משום החשש שמא יגביהנו, שהרי זה לא שייך בהוצאה מרשות לרשות. אבל השתא לפי דברי רבא שגם הוצאה מרשות לרשות אסורה וצריך לומר שכל מה מחזיק הבן הוי כאילו האב עצמו מטלטל, ואף על פי כן התירו באבן משום געגועין, אם כן מה לי אבן מה לי דינר, בשניהם יש להתיר משום געגועין. קמ"ל דעל כל פנים בדינר איכא חשש שמא יגביהנו ואסור.

<BR/>כתירוץ זה של הרמב"ן כתבו גם ה'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ר"ן''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי). ובדבריהם ביארו את דברי הרמב"ן מעט יותר, שכיון שטלטול ביד התינוק הוי כאילו מטלטל הוא בעצמו, כל מקום שיש חשש שמא יגביהנו כגון בדינר, חששו שאם יתירו לו ליטול את התינוק משום געגועין יבוא להתיר גם טלטול להדיא. אבל באבן שאין חשש שמא יגביהנו התירו לו לטלטל אגב התינוק דליכא למיחש שמא יטלטלו להדיא.  

<BR/>והוא מפרש שגעגועין אין הכוונה כרש"י שהוא משום חשש חולי, אלא הכוונה שיש לו צורך באבן כדי לגעגע את בנו על ידה, ולכן הוי טלטול מן הצד לצורך שמותר.

למסקנת הגמרא האיסור בדינר הוא משום שמא יגביהנו, ולכאורה לפי זה גם כאשר האב הולך עם בנו בחצר, ומחזיק הילד בידו דינר, גם בזה יש לחשוש שמא יבוא האב והגביהו, ואם כן נאסור אף בזה. ונחלקו הראשונים בדבר.

לדעת '''רש"י''' (קמב א ד"ה אתי) באמת אסור לאחוז הילד בידו כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר, דחיישינן שמא יפול הדינר ויבוא האב להרימו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בדעת ה'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי), וכן דעת ה'''מאירי''' (קכא ב ד"ה אמר המאירי).

<BR/>ה'''רשב"א''' (ד"ה אי הכי) כתב על קושיית הרמב"ן שאינו מחוור, דשמירתו ושמירת דינר על אביו. כלומר, דווקא כאשר נוטל את הבן בידו אחראי הוא לשמירתו, מה שאין כן כאשר הבן בעצמו מהלך אין זו אחריותו של האב.

ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) חלק על רש"י וכתב שכל שאין האב מטלטל בידיו את התינוק לא אסרינן, דלא גזרינן שמא נפל ואתי לאתויי אלא במקום שעושה האב מעשה בטלטול. וביאר את דבריו ה'''ר"ן''' (ד"ה דינר) שדווקא במקום שנתיר לו טלטול האסור, כלומר נטילת התינוק בידיים עם המוקצה, אף שהוי כמאן דנקיט ליה אבוה דמי, בזה יש לחשוש שאם יפול יבוא להגביהו ולכן אסור אף במקום געגועין, אבל במקום שלא התירו לו שום מוקצה, כאחיזת הבן בידו, לא גזרינן בזה שמא נפיל ואתי לאתויי.  

<BR/>כעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' (ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי), ותלו מחלוקת זו במחלוקת הראשונים דלעיל ב[[#טעם החילוק בין אבן לדינר|טעם החילוק בין אבן לדינר]].