9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נוטל אדם את בנו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 31: | שורה 31: | ||
וב'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה מתני') כתב שהתירו כאן ליטול את הבן כאשר האבן בידו משום חשש חולי, לפי שטלטול מן הצד הוא ועל ידי דבר המותר. מבואר מדבריו שלולי חשש החולי היה אסור אף שהוא טלטול מן הצד. | וב'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה מתני') כתב שהתירו כאן ליטול את הבן כאשר האבן בידו משום חשש חולי, לפי שטלטול מן הצד הוא ועל ידי דבר המותר. מבואר מדבריו שלולי חשש החולי היה אסור אף שהוא טלטול מן הצד. | ||
<BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן | <BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן לולי טעמא דגעגועין אסור היה לטלטל מפני שהוא מן הצד לצורך דבר האסור, אף שמטלטל הוא את הדבר המותר ולא את הדבר האסור. וכן משמע מדבריו לקמן (ד"ה ופרקינן) שלא התירו טלטול מן הצד אלא לצורך אוכל נפש ושאר צרכי שבת, ולכן כאן לולי טעמא דגעגועין הוה אסרינן אפילו טלטול מן הצד. | ||
גם ב'''פסקי הרי"ד''' (ד"ה נוטל) וב'''תוספות רי"ד''' (קמא ב ד"ה נוטל וד"ה תנן) כתב דהכא הוי טלטול מן הצד שמטלטל את האבן אגב התינוק, ומכל מקום לא התירו אלא כאשר יש לו צורך באותו המוקצה, כגון הכא משום געגועין. וכתב שמכאן מוכח שטלטול מן הצד אף שלא שמיה טלטול, אינו מותר אלא לצורך. | גם ב'''פסקי הרי"ד''' (ד"ה נוטל) וב'''תוספות רי"ד''' (קמא ב ד"ה נוטל וד"ה תנן) כתב דהכא הוי טלטול מן הצד שמטלטל את האבן אגב התינוק, ומכל מקום לא התירו אלא כאשר יש לו צורך באותו המוקצה, כגון הכא משום געגועין. וכתב שמכאן מוכח שטלטול מן הצד אף שלא שמיה טלטול, אינו מותר אלא לצורך. | ||
<BR/>והוא מפרש שגעגועין אין הכוונה כרש"י שהוא משום חשש חולי, אלא הכוונה שיש לו צורך באבן כדי לגעגע את בנו על ידה, ולכן הוי טלטול מן הצד לצורך | <BR/>והוא מפרש שגעגועין אין הכוונה כרש"י שהוא משום חשש חולי, אלא הכוונה שיש לו צורך באבן כדי לגעגע את בנו על ידה, ולכן הוי טלטול מן הצד לצורך דמותר. | ||
==לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר== | ==לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר== | ||
למסקנת הגמרא האיסור בדינר הוא משום שמא | למסקנת הגמרא האיסור בדינר הוא משום שמא יפול ויבוא להגביהנו, ולכאורה לפי זה גם כאשר האב הולך עם בנו בחצר, ומחזיק הילד בידו דינר, גם בזה יש לחשוש שמא יבוא האב להגביהו, ואם כן נאסור אף בזה. ונחלקו הראשונים בדבר. | ||
===שיטת רש"י וסייעתו=== | ===שיטת רש"י וסייעתו=== | ||
לדעת '''רש"י''' (קמב א ד"ה אתי) באמת אסור לאחוז הילד בידו כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר, דחיישינן שמא יפול הדינר ויבוא האב להרימו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בדעת ה'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי), וכן דעת ה'''מאירי''' (קכא ב ד"ה אמר המאירי). | לדעת '''רש"י''' (קמב א ד"ה אתי) באמת אסור לאחוז הילד בידו כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר, דחיישינן שמא יפול הדינר ויבוא האב להרימו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בדעת ה'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי), וכן דעת ה'''מאירי''' (קכא ב ד"ה אמר המאירי). | ||
ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) הקשה על זה דאם כן נאסור אף לשהות עם התינוק בחצר בתוך ד' אמותיו כאשר דינר בידו, שמא יפול הדינר ויבוא להגביהנו. והרי אף האוחז התינוק בידו לאו מידי עביד ושרי דכל שאינו עושה מעשה בטלטול זה לא גזרינן. | ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) הקשה על זה דאם כן נאסור אף לשהות עם התינוק בחצר בתוך ד' אמותיו כאשר דינר בידו, שמא יפול הדינר ויבוא להגביהנו. והרי אף האוחז התינוק בידו לאו מידי עביד ושרי דכל שאינו עושה מעשה בטלטול זה לא גזרינן. אבל ה'''רשב"א''' (ד"ה אי הכי) כתב על קושיית הרמב"ן שאינו מחוור, דשמירתו ושמירת דינר על אביו. כלומר, דווקא כאשר נוטל את הבן בידו אחראי הוא לשמירתו, מה שאין כן כאשר הבן בעצמו מהלך אין זו אחריותו של האב. | ||
===שיטת הרמב"ן וסייעתו=== | ===שיטת הרמב"ן וסייעתו=== | ||
ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) חלק על רש"י וכתב שכל שאין האב מטלטל בידיו את התינוק לא אסרינן, דלא גזרינן שמא נפל ואתי לאתויי אלא במקום שעושה האב מעשה בטלטול. וביאר את דבריו ה'''ר"ן''' (ד"ה דינר) שדווקא במקום | ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) חלק על רש"י וכתב שכל שאין האב מטלטל בידיו את התינוק לא אסרינן, דלא גזרינן שמא נפל ואתי לאתויי אלא במקום שעושה האב מעשה בטלטול. וביאר את דבריו ה'''ר"ן''' (ד"ה דינר) שדווקא במקום שמתירים לו טלטול האסור, כלומר ליטול תינוק בידיים עם המוקצה, אף שהוי כמאן דנקיט ליה אבוה, בזה יש לחשוש שאם יפול יבוא להגביהו ולכן אסור אף במקום געגועין, אבל באחיזת הבן בידו אין כאן שום היתר טלטול מוקצה, ולכן לא חיישינן שיבוא להתיר גם להגביה בידיים. | ||
<BR/>כעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' (ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי), ותלו מחלוקת זו במחלוקת הראשונים דלעיל ב[[#טעם החילוק בין אבן לדינר|טעם החילוק בין אבן לדינר]]. | <BR/>כעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' (ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי), ותלו מחלוקת זו במחלוקת הראשונים דלעיל ב[[#טעם החילוק בין אבן לדינר|טעם החילוק בין אבן לדינר]]. | ||
| שורה 53: | שורה 52: | ||
==הכרעת הפוסקים== | ==הכרעת הפוסקים== | ||
===השמטת הרי"ף והרא"ש=== | ===השמטת הרי"ף והרא"ש=== | ||
ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' השמיטו כל סוגיה זו של נטילת הבן עם אבן או דינר בידו. | ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' השמיטו כל סוגיה זו של נטילת הבן עם אבן או דינר בידו, והעתיקו רק את המשנה כצורתה. | ||
===שלחן ערוך ואחרונים=== | ===שלחן ערוך ואחרונים=== | ||
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שט א) העתיק להלכה את דברי המשנה והגמרא המתירה ליטול את בנו שיש לו געגועין עליו עם אבן שבידו, אבל לא דינר. ולענין אחיזה בידו כתב בסתם כדעת רש"י לאיסורא, ובדעת 'יש אומרים' העתיק כדברי הרמב"ן לקולא. | מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שט א) העתיק להלכה את דברי המשנה והגמרא המתירה ליטול את בנו שיש לו געגועין עליו עם אבן שבידו, אבל לא עם דינר. ולענין אחיזה בידו כתב בסתם כדעת רש"י לאיסורא, ובדעת 'יש אומרים' העתיק כדברי הרמב"ן לקולא. | ||
<BR/>לפי הכלל המקובל בדעת השולחן ערוך, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, משמע שדעת מרן להחמיר בזה. | <BR/>לפי הכלל המקובל בדעת השולחן ערוך, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, משמע שדעת מרן להחמיר בזה. | ||