8
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:חושן משפט/טיוטה"
←שיעורים, מאמרים וכתבי עת
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|ב״מ ק:|ב״מ קא.||גזילה ואבידה פ״י ה״ד|חו״מ שע״ה}} | {{מקורות|ב״מ ק:|ב״מ קא.||גזילה ואבידה פ״י ה״ד|חו״מ שע״ה}} | ||
=היורד לשדה חבירו שלא מדעתו= | |||
סוגית הגמ | |||
סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה: | |||
לרב, שמין לו וידו על התחתונה - חייב בעל השדה לשלם ליורד את ההוצאות שהוציא משלו עבור השבחת השדה, או את השבח שהשביחה השדה מחמתו – הנמוך מבין שניהם | לרב, שמין לו וידו על התחתונה - חייב בעל השדה לשלם ליורד את ההוצאות שהוציא משלו עבור השבחת השדה, או את השבח שהשביחה השדה מחמתו – הנמוך מבין שניהם | ||
< | לשמואל, שמין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה - חייב בעל השדה לשלם ליורד כמו שהיה משלם לאריס שיעשה עבורו את ההשבחה הזו [ובד"כ אריס נוטל או חצי משבח הקרקע, או שליש או רבע, תלוי במנהג המקום]<ref>בטעם החיוב בשדה עשויה ליטע התקשו הראשונים היאך יתחייב לשלם לו כאריס, הרי לא היה סיכום מוקדם ביניהם, ומי הפך אותו לאריס שלו? ופירשו הראשונים, שכיון שהבעלים יודע עתה ומתרצה לזה, כאילו עשה מדעתו לכתחילה, אמנם הבעל המאור מכוח קושיא זו פירש שידו על העליונה היינו שישלם לו שכר כפועל מעולה</ref> | ||
ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם לא ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב<ref>בחזו"א (ב"ב סימן ב' סק"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בהחלטת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן ע"פ נטיעות, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, וכן כל מקום לפי עניינו, לא קובעים האם הדבר עשוי לכך ע"פ הרווח הממוני גרידא, אלא ע"פ קביעת הבעלים האם הוא חפץ בכך</ref> | |||
== אטול עצי ואבני == | |||
אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה<ref>ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם.</ref> | |||
== טול עציך ואבניך == | |||
אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, ובעצם ע"י טענה זו הוא חפץ ליפטר מתשלום ליורד, לא התפרש בגמ' מה דינו, וכתב '''ברי"ף''' לגבי בונה חורבתו של חבירו, שכשם שהבונה יכול לומר אטול עצי ואבני, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך, ונחלקו הראשונים בביאור דבריו: | |||
* '''הנמוק"י''' פירש כוונת הרי"ף שבחורבה בין עשויה ליבנות ובין אינה עשויה, וכן לגבי שדה שאינה עשויה ליטע שניהם יכולים לומר טול או אטול, ומה שכתבה הגמ' שהיורד אינו יכול לומר אטול זהו רק בשדה העשויה ליטע, ולכך גם בעל השדה אינו יכול לומר טול, כיון שדינם תלוי זה בזה. | |||
* '''הרמב"ן''' פירש שבשדה שאינה עשויה ליטע אף שהיורד אינו יכול לומר אטול משום כחש השדה, מ"מ בעה"ב יכול לומר טול, שכיון שברצונו להכחיש את השדה אין למנוע ממנו. | |||
* '''בבעל המאור''' פירש שבחורבה, בין עשויה ליבנות, בין אינה עשויה ליבנות, שניהם יכולים לומר טול או אטול, ובשדה בין עשויה ליטע, בין אינה עשויה ליטע, שניהם אינם יכולים לומר טול או אטול. | |||
=== דעת הרא"ש === | |||
'''דעת הרא"ש''' (סי' כ"ב) שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך. | |||
=== | === דעת רוב מפרשים === | ||
דעת הרמב"ן, ועוד ראשונים, שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, ואנו רואים את תשובתו – טול עציך ואבניך, רק להכעיס את היורד, כעין גם לי גם לך לא יהיה, או כדחיה שלא לשלם, ולכך יש לחייבו<ref>החזו"א כתב שאין מחלוקת '''עקרונית''' בין הראשונים האם יכול לומר טול עציך גם בשדה עשויה ליטע, אלא יש להתבונן במציאות הדבר האם טענת בעל השדה טול היא אמתלא, או טענת אמת, | |||
ומה שהטור קבע את זה כמחלוקת בין הראשונים, כוונתו היאך נדון בסתמא, שלדעת הרא"ש בסתמא אינו משקר, ולדעת שאר הראשונים מחזיקים אותו למשקר, אבל אם נראה מתוך העניין שאין טענתו אמת, גם לרא"ש אינו יכול לומר טול במקום שעשוי לכך, וכמו שכתב הרא"ש עצמו שבבונה חורבתו אם נראה שמבקש תואנה, אין שומעים לו לומר טול</ref> | |||
===דעת | === דעת תלמידי הרשב"א === | ||
דעת | דעת '''תלמידי הרשב"א''' (הובא בב"י שע"ה ז') שאף בחורבה העשויה ליבנות אין הבונה יכול לומר אטול, ואע"פ שלא שייך טענת כחשא, שכיון שבנה על דעת שיזכה בו חבירו, א"כ בכוונתו להקנות לו, ולכך כל זמן שבעל הקרקע לא התנגד אין היורד יכול לחזור בו, אמנם בחורבה שאינה עשויה ליבנות שנוטל את התשלום הנמוך, יכול לומר לא התכוונתי להקנות אלא אם תשלם לי כאריס, ולכך יכול לומר עצי ואבני אני נוטל. | ||
== גילוי דעתא דניחא ליה == | |||
אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, וכן בכל עניין שמראה שחפץ בהשבחה זו, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, זה מראה שלדידו שדה זו עשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס<ref>ויש לדקדק זאת מלשון רש"י (ד"ה גלית אדעתך) שע"י גילוי דעתו שרוצה בשבח, השדה נהפכה לעשויה ליטע</ref> | |||
'''''אמנם''''' לשיטת הרא"ש שהובאה לעיל, שאפי' בשדה עשויה ליטע יכול לומר לו טול ולהיפטר, א"כ אף אם גילה בדעתו אין בכך כדי לחייבו לשלם כאריס, שיכול לומר, שגילוי דעתו שחפץ בזה זהו רק אם ישלם את השיעור הפחות, אבל לא ע"מ לשלם כאריס, ולכך אף שגילה בדעתו, ישלם כשדה שאינה עשויה ליטע. | |||
<br /> | |||
==שיעורים בעניין חיוב יורד== | |||
*הרב צבי ברוורמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/38420411/-1/0/false טעם החיוב לשלם לשדכן] באתר קול הלשון | |||
*הרב יוסף פליישמן [https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/33513955/-1/0/false שוכר שהתקין מזגן] באתר קול הלשון | |||
<br /> | <br /> | ||
<references /> | |||
* | * | ||
<nowiki>[[ | <nowiki>[[קטגוריה:בחרו קטגוריה מתאימה]]</nowiki> | ||