58
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
== אשו משום ממונו == | == אשו משום ממונו == | ||
דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.<br> | דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.<br> | ||
לדעת '''רש"י''' היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. | לדעת '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד"ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. | ||
<br>'''התוספות''' הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות: | <br>'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|שם ד"ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות: | ||
# הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה. | # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה. | ||
# המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש. | # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
== אשו משום חציו - מסקנת הגמרא == | == אשו משום חציו - מסקנת הגמרא == | ||
=== קושיית הגמרא על רבי יוחנן === | === קושיית הגמרא על רבי יוחנן === | ||
ה'''גמרא''' מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי. | ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי. | ||
<br> | <br> | ||
'''רש"י''' מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br> | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד"ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br> | ||
רש"י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש"י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.<br> | רש"י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש"י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.<br> | ||
'''התוספות''' מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. | '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד"ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. | ||
=== תירוץ הגמרא === | === תירוץ הגמרא === | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | ||
על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | ||
'''רש"י''' | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|שם ד"ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו "כלו לו חציו" הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של "אשו משום ממונו" ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר"י מלוניל''' וה''ריא"ז''.<br> | ||
המהרש"ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}. | המהרש"ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
== הריגה באמצעות אש == | == הריגה באמצעות אש == | ||
נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | ||
לדעת ה'''תוספות''' | לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד"ה סוף חמה}} ה'''רא"ש''' (בבא קמא שם) וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | ||
לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' בהלכות רוצח (ג י) שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | ||
ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ||