הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"

הגמרא מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא "כלו לו חציו"), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.  

על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.

המהרש"ל בחכמת שלמה מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.