10,107
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הכשרים למול"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מומר לערלות
(←גוי) |
|||
| (14 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מי כשר למול ומי פסול, לכתחילה ובדיעבד, ובטעמי הפסול. | מי כשר למול ומי פסול, לכתחילה ובדיעבד, ובטעמי הפסול. | ||
{{מקורות||עבודה זרה כו | {{מקורות||עבודה זרה כו ב-כז א||מילה ב א|יורה דעה רסד א}} | ||
== המקורות התנאיים == | == המקורות התנאיים == | ||
ב'''תוספתא''' (עבודה זרה ג ה) מובאת מחלוקת תנאים לגבי מילה ע"י גוי. לדעת ר' מאיר גוי לא ימול את ישראל, מפני שהוא חשוד על הנפשות, ואילו לדעת חכמים אם ישראל עומד על גביו יכול למול. | ב'''תוספתא''' (עבודה זרה ג ה) מובאת מחלוקת תנאים לגבי מילה ע"י גוי. לדעת ר' מאיר גוי לא ימול את ישראל, מפני שהוא חשוד על הנפשות, ואילו לדעת חכמים אם ישראל עומד על גביו יכול למול. | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
=== גירסת רבנו חננאל === | === גירסת רבנו חננאל === | ||
מתוך דברי '''רבנו חננאל''' נראה שדברי הגמרא שמעמידה כר' יהודה הנשיא, אינם | מתוך דברי '''רבנו חננאל''' נראה שדברי הגמרא שמעמידה כר' יהודה הנשיא, אינם מוסבים על ר' יהודה שבברייתא שאוסר מילת גוי, אלא על דברי ר' יהודה שבתוספתא האוסרת מילת כותי. כלומר את הברייתא יש להשאיר כצורתה המקורית מבלי להפוך, שר' מאיר הוא שמתיר מילת גוי, ומהטעם שמדובר ברופא מומחה ולכן אין חשש שיעשנו כרות שפכה, ואילו ר' יהודה הוא שאוסר מילת גוי ומתיר מילת כותי. | ||
ומה שמעמידה הגמרא כר' יהודה הנשיא, זה קאי על הברייתא שבה ר' יהודה '''אוסר''' מילת כותי, ונמצא שר' יהודה הנשיא אוסר גם מילת גוי וגם מילת כותי. | ומה שמעמידה הגמרא כר' יהודה הנשיא, זה קאי על הברייתא שבה ר' יהודה '''אוסר''' מילת כותי, ונמצא שר' יהודה הנשיא אוסר גם מילת גוי וגם מילת כותי. | ||
<BR/>ומסביר ר' חננאל שמילת כותי אסורה מהפסוק 'ואתה את בריתי תשמור' - אתה ולא כותי, וכל שכן מילת גוי. | <BR/>ומסביר ר' חננאל שמילת כותי אסורה מהפסוק 'ואתה את בריתי תשמור' - אתה ולא כותי, וכל שכן מילת גוי. | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
<BR/>ה'''סמ"ג''' (עשין כח) הביא דברי הרמב"ם שאין צריך לחזור ולמול, אבל הוסיף שצריך להטיף ממנו דם ברית. | <BR/>ה'''סמ"ג''' (עשין כח) הביא דברי הרמב"ם שאין צריך לחזור ולמול, אבל הוסיף שצריך להטיף ממנו דם ברית. | ||
<BR/>לעומת זאת '''המאירי''' כתב שאין צריך אפילו להטיף דם ברית, שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה. | <BR/>לעומת זאת '''המאירי''' כתב שאין צריך אפילו להטיף דם ברית, שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה. | ||
<BR/>ב'''באר יהודה''' על הרמב"ם הביא ראיה שאין צריך להטיף, שהרי אם כן לא מובנת מחלוקת הראשונים לגבי [[מילת גרים|גר שנתגייר כשהוא מהול]] אם צריך להחזור והלטיף דם ברית או לא, והרי מסתמא נימול על ידי גוי, ופשיטא שצריך לחזור ולהטיף אם לא שידוע שנימול על ידי ישראל. | |||
ה'''כסף משנה''' כתב שמהגמרא במנחות משמע שדעת רב שמילת גוי פסולה היא דעת יחיד מול שאר אמוראים, שהם הולכים בשיטת ר' מאיר וחכמים ור' יהודה שמילת גוי כשרה מעיקר הדין. ואילו רב סובר כר' יהודה הנשיא שפוסל. וגם ר' יוחנן שלמד מהפסוק 'המול ימול' שמילת גוי פסולה, אין כוונתו שפסולה מהתורה, אלא אסמכתא בעלמא לומר שלכתחילה לא ימול, אבל לא שהמילה פסולה. והראיה שר' יוחנן למעלה אומר שאם היה רופא מומחה מותר, ואם היה פסול מהתורה ודאי שגם ברופא מומחה. | ה'''כסף משנה''' כתב שמהגמרא במנחות משמע שדעת רב שמילת גוי פסולה היא דעת יחיד מול שאר אמוראים, שהם הולכים בשיטת ר' מאיר וחכמים ור' יהודה שמילת גוי כשרה מעיקר הדין. ואילו רב סובר כר' יהודה הנשיא שפוסל. וגם ר' יוחנן שלמד מהפסוק 'המול ימול' שמילת גוי פסולה, אין כוונתו שפסולה מהתורה, אלא אסמכתא בעלמא לומר שלכתחילה לא ימול, אבל לא שהמילה פסולה. והראיה שר' יוחנן למעלה אומר שאם היה רופא מומחה מותר, ואם היה פסול מהתורה ודאי שגם ברופא מומחה. | ||
| שורה 66: | שורה 67: | ||
== עבד == | == עבד == | ||
כתב ה'''רמב"ם''' (מילה א ב) שעבד כשר למול, וכן הוא ב'''מאירי''' (כו ב), וכן העתיק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (יורה דעה רסד א). | |||
<BR/>וביאר ה'''כסף משנה''' שכל מצוות שהעבד חייב בהם גם האישה חייבת בהם, ולכן כיון שאישה כשרה למול הוא הדין לעבד. וכן ציין '''באר הגולה''' (א). ולפי זה צריך לומר שדעת התוספות שעבד פסול למול. | |||
<BR/>אמנם ה'''גר"א''' כתב בביאורו, שדין זה הוא לדברי הכל, כיון שבגמרא לא נחלקו אלא באישה. וצריך לומר בכוונת דבריו, שהגם שעבד לא נכנס לדין ישראל גמור עד שישתחרר, מ"מ הוא בכלל 'ואתה את בריתי תשמור' כיון שהוא בן ברית, מה שאין כן אישה, שאין לה מצוות מילה כלל. | |||
== קטן == | == קטן == | ||
ה'''רמב"ם''' (מילה ב א) כתב שקטן כשר למול, ומסתבר שאין בזה מחלוקת, שהרי שני הטעמים שנאמרו בגמרא שייכים בו. | ה'''רמב"ם''' (מילה ב א) כתב שקטן כשר למול, ומסתבר שאין בזה מחלוקת, שהרי שני הטעמים שנאמרו בגמרא שייכים בו. | ||
<BR/>וכתב ה'''כסף משנה''' שהוא אף עדיף מעבד ואישה, כיוון שהוא עתיד לבוא לכלל מצוות. | <BR/>וכתב ה'''כסף משנה''' שהוא אף עדיף מעבד ואישה, כיוון שהוא עתיד לבוא לכלל מצוות. | ||
<BR/>וב'''גר"א''' העיר שהראיה לזה היא מהגמרא שמוכרע ממנה שאין צריך 'לשמה' במילה, וכל הפסול בקטן הוא רק מצד לשמה. | |||
ב'''מנחת חינוך''' (מילה יח) הקשה איך קטן כשר לכתחילה למול, והרי אין שליחות לקטן, ואם כן אסור לאב לכבד את הקטן למול לפי שהוא כמבטל מעצמו את המצווה? | |||
<BR/>ואפשר ליישב שאם האב נמצא ודאי המצווה עליו לעשות בעצמו או למנות שליח שהוא כמותו, אך אם אין האב כאן והמצוה על כל ישראל, גם קטן הוא בכלל ישראל ואם אין גדול מותר למול על ידו. | |||
== גוי מהול == | == גוי מהול == | ||
הגמרא באחד ההסברים שלה להבדל בין דעת רב לדעת ר' יוחנן, אומרת שאיכא בינייהו - ערבי וגבעוני מהול, שלדעת רב מילתו פסולה כיוון שאינו בכלל 'ואתה את בריתי תשמור' ואילו לדעת ר' יוחנן מילתו כשרה כיוון שמהול הוא. | |||
<BR/>לבסוף הגמרא דוחה זאת, כיון שמהמשנה בנדרים רואים שגוי הגם שהוא מהול נקרא ערל, ולכן גם לדעת ר' יוחנן יהיה פסול, שאין הוא בכלל 'המול ימול'. | |||
<BR/>וכן פסקו הפוסקים שגוי לא ימול כלל, כלומר אפילו הוא מהול. | |||
== ישראל שמתו אחיו מחמת המילה == | == ישראל שמתו אחיו מחמת המילה == | ||
עוד ניסיון הסבר של הגמרא להבדל בין רב לרבי יוחנן הוא בישראל שמתו אחיו מחמת המילה, ולכן לא מלו אותו. לפי רב כשר למול לפי שהוא בכלל הציווי, אבל לפי ר' יוחנן פסול, שכן אינו מהול. | |||
<BR/>אך גם את זה הגמרא דוחה מתוך המשנה בנדרים, שם כתוב שגם ערלי ישראל נקראים מולים, ולכן גם לר' יוחנן כשר הוא למול. | |||
<BR/>וכן נפסק להלכה ב'''שולחן ערוך''' שערל ישראל שמתו אחיו מחמת המילה כשר למול. | |||
== מומר לערלות == | |||
הקשו ה'''תוספות''' (איכא בינייהו אישה) מדוע לא אמרה הגמרא שאיכא בינייהו - מומר לערלות, כלומר ישראל שלא מל עצמו בכוונה. לפי רב יהיה פסול מלמול כיון שאינו בכלל שמירת המצוה, ואילו לפי ר' יוחנן כשר לפי שכיוון שישראל הוא, הרי הוא נקרא מהול (ודכלעיל)? | |||
<BR/>והביאו התוספות ראיה מגיטין (מה ב) שם כתוב ש[[תפילין שכתבן ישראל מומר פסולין]], לפי שנאמר: "וקשרתם וכתבתם" מי שאינו בקשירה אינו בכתיבה. ואם כן גם כאן נאמר שכיון שאינו מל עצמו אינו בר מילה. | |||
<BR/>ומתרצים התוספות שלגבי תפילין כל שאינו מקיים את המצווה בפועל ומבטל מעליו מצוות קשירה, אינו כשר לכתוב. אבל בברית מילה לא בעינן שיקיים בפועל, אלא שהוא בר שמירת ברית אם יחפוץ, ואף שעכשיו אינו רוצה, אין זה פוסל אותו. | |||
<BR/>אבל ב'''בית יוסף''' (ד"ה וערל ישראל) כתב בשם '''רבנו מנוח''' ובשם ספר '''העיטור''' שישראל שמתכוון להפר ברית ולכן לא מל, אינו כשר למול אחרים<ref>לא מצאתי לא ברבנו מנוח ולא בעיטור.</ref>. | |||
גם ב'''אור זרוע''' (מילה צז) הסתפק לגבי ישראל משומד, וכתב שמצד אחד יכול למול כיון שהוא גם בכלל 'ואתה את בריתי תשמור' וגם בכלל 'המול ימול', אבל מצד שני אולי לא כשר למול, לפי שאינו מל לשמה. וזה תמוה שהרי לא מצאנו שצריך למול לשמה. | |||
<BR/>וב'''פרישה''' (ד) גם כתב שישראל מומר לא ימול מהטעם שכיוון שכפר במילתו, כערל דמיא. | |||
וה'''רמ"א''' כתב שבין מומר לכל התורה ובין מומר לערלות דינו כגוי. | |||
<BR/>וב'''ביאור הגר"א''' (ח) חילק ביניהם, שלגבי מומר לכל התורה ציין מקור מתורת כהנים שם ממעט משומדים מן הפסוק 'מכם' שכיוון שהפרו ברית, אינם בכלל ישראל מקבלי ברית. ולגבי מומר לערלות כתב שזוהי דעת בעל העיטור, שמומר לערלות פסול לכולי עלמא אפילו לר' יוחנן. אבל כתב הגר"T שדעת התוספות להיפך, דהיינו שמומר לערלות כשר לכולי עלמא. | |||
'''ר' עקיבא איגר''' (גליון שלחן ערוך) האריך להקשות על הרמ"א שדבריו נגד דברי התוספות, שכתבו במפורש שמומר אפילו לרב כשר, וכל שכן לר' יוחנן שהלכה כמותו. ודחה את האפשרות לומר שתוספות מתכוון רק במומר לתיאבון או שלא להכעיס. והסיק להלכה שלפחות בדיעבד ודאי יש לסמוך ואין צריך להטיף דם ברית (ואינו מחלק בין מומר לכל התורה ובין מומר לערלות). | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: מילה]] | |||
[[קטגוריה: עבודה זרה כו:]] | |||
[[קטגוריה: עבודה זרה כז.]] | |||
[[קטגוריה: מילה פרק ב]] | |||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן רסד]] | |||