הבדלים בין גרסאות בדף "מצב הגוף בתפילת עמידה"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
שוחזר מעריכות של צורבא מרבנן (שיחה) לעריכה האחרונה של א.א
מ (שוחזר מעריכות של צורבא מרבנן (שיחה) לעריכה האחרונה של א.א)
תגית: שחזור
 
(6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 6: שורה 6:
<BR/>ומבאר '''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=10b&format=pdf (ד"ה יכון וד"ה ורגליהם)] שצריך שיהיו רגליו זו אצל זו, נראים כרגל אחת.
<BR/>ומבאר '''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=10b&format=pdf (ד"ה יכון וד"ה ורגליהם)] שצריך שיהיו רגליו זו אצל זו, נראים כרגל אחת.


ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) מובא גם כן דין זה, שהמתפלל צריך להשוות את רגליו, ושם נחלקו ר' לוי ור' סימון בטעם הדבר, אחד מהם אמר כמלאכים, והשני אומר ככהנים. ומבארים, ככהנים - היינו כשם שהיו מהלכים על המזבח עקב בצד גודל, וכמלאכים שנאמר 'רגליהם רגל ישרה.
ב'''ירושלמי''' (ברכות א א) מובא גם כן דין זה, שהמתפלל צריך להשוות את רגליו, ושם נחלקו ר' לוי ור' סימון בטעם הדבר. לדעת אחד מהם חובת השווית הרגליים היא כדי להידמות לכהנים, שלגביהם כתוב (שמות כ כג) "לא תעלה במעלות על מזבחי" דהיינו שהיו מהלכים עקב בצד גודל. ואילו לדעת האמורא השני הטעם הוא כדי להידמות למלאכים, שלגביהם כתוב "ורגליהם רגל ישרה".
<BR/>נמצא שהלמוד בבלי סובר כדעה השניה המובאת שם בתלמוד הירושלמיוכן מבואר מדברי '''רבנו יונה''' וה'''ריטב"א'''.
<BR/>נמצא שהתלמוד הבבלי סובר כדעה השניה המובאת שם בתלמוד הירושלמי, וכן מבואר מדברי '''רבנו יונה''' וה'''ריטב"א'''.


דין זה הובא להלכה ב'''רי"ף''' (ברכות ה א), ב'''רמב"ם''' (תפילה ה ד), ב'''רא"ש''' (ברכות א י), ב'''טור''' (אורח חיים צה) ושאר פוסקים.
דין זה הובא להלכה ב'''רי"ף''' (ברכות ה א), ב'''רמב"ם''' (תפילה ה ד), ב'''רא"ש''' (ברכות א י), ב'''טור''' (אורח חיים צה) ושאר פוסקים.
שורה 22: שורה 22:
== טעם הדין ==
== טעם הדין ==
כתב '''מהר"י אבוהב''' {{מקור}} שטעם לדין זה, הוא כדי להראות שנסתלקה ממנו התנועה לברוח, ואין לו שום חפץ מלבעדי יי יתברך. וב'''בית יוסף''' (צה ד"ה והטעם) כתב שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות גופו מלבו, ולדמות לעצמו כאילו הוא מלאך משרת.
כתב '''מהר"י אבוהב''' {{מקור}} שטעם לדין זה, הוא כדי להראות שנסתלקה ממנו התנועה לברוח, ואין לו שום חפץ מלבעדי יי יתברך. וב'''בית יוסף''' (צה ד"ה והטעם) כתב שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות גופו מלבו, ולדמות לעצמו כאילו הוא מלאך משרת.
<BR/>ב'''פרישה''' (צה) כתב שחוש המישוש והתנועה, שאין אנו יכולין לעמוד תמיד בשלימות העבודה כמלאכים, זהו החרפה והגילוי ערוה.
<BR/>ה'''מהרש"א''' (ד"ה צריך) כתב שטעם הדבר הוא שיהיה כפות, כשם ש[[ידיו צריכות להיות כפותות ולהניחן אחת על חברתה]], והיינו משום שיהיה כעבד כפות לפני רבו.
<BR/>ה'''מהרש"א''' (ד"ה צריך) כתב שטעם הדבר הוא שיהיה כפות, כשם ש[[ידיו צריכות להיות כפותות ולהניחן אחת על חברתה]], והיינו משום שיהיה כעבד כפות לפני רבו.


תפריט ניווט