הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין בעד אחד"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 41: | שורה 41: | ||
==== דעת המחמירים ==== | ==== דעת המחמירים ==== | ||
לעומת זאת בספר '''יראים''' (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. וכן דעת ה'''מרדכי''' (קידושין ג תקלד), וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה כב ב קפד ג) בשם ה'''תוספות''' (דרוש מקור)<ref>גם בתשובות הרי"ד סימן צז מובא שרבנו תם מהמחמירים, וצ"ע איה מקום כבודו.</ref>, אבל לא הסכים לדבריהם. גם ב'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=70 (ריב)] כתב כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. וב'''דרכי משה''' (א) כתב שכן דעת '''מהר"ם''', אבל אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום. | לעומת זאת בספר '''יראים''' (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. וכן דעת ה'''מרדכי''' (קידושין ג תקלד), וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה כב ב קפד ג) בשם ה'''תוספות''' (דרוש מקור)<ref>גם בתשובות הרי"ד סימן צז מובא שרבנו תם מהמחמירים, וצ"ע איה מקום כבודו.</ref>, אבל לא הסכים לדבריהם. גם ב'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=70 (ריב)] כתב כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. וב'''דרכי משה''' (א) כתב שכן דעת '''מהר"ם''', אבל אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום. | ||
==== מדוע פסקו הפוסקים כרב כהנא ==== | ==== מדוע פסקו הפוסקים כרב כהנא ==== | ||
| שורה 55: | שורה 51: | ||
<BR/>ב'''אור שמח''' (אישות ד ו) כתב על דברי הנוב"י, שאינו מוכרח, לפי שלא אמרו ב"ש שאחד נעשה שליח והשנים עדים אלא כאשר די בהם לכל עניין הקידושין, אבל בשנים אין אחד נעשה שליח, לפי שעד אחד אפשר להכחישו, ולכן מסתמא האיש לא כיוון שיהיה אחד מהם עד אלא שיהיו שניהם שלוחים. | <BR/>ב'''אור שמח''' (אישות ד ו) כתב על דברי הנוב"י, שאינו מוכרח, לפי שלא אמרו ב"ש שאחד נעשה שליח והשנים עדים אלא כאשר די בהם לכל עניין הקידושין, אבל בשנים אין אחד נעשה שליח, לפי שעד אחד אפשר להכחישו, ולכן מסתמא האיש לא כיוון שיהיה אחד מהם עד אלא שיהיו שניהם שלוחים. | ||
=== | ==== טור ושלחן ערוך ==== | ||
ה'''טור''' (אבן העזר מב) הביא בסתם דעת רוב הראשונים שאין חוששין לקידושין, והזכיר גם דעת סמ"ג שחוששין להצריכה גט. | |||
<BR/>ובספר '''כנסת הגדולה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14596&st=&pgnum=70 (מב יז)] כתב בשם '''ר"י הלוי''' בכת"י, שטועים האומרים שדעת הסמ"ג שחוששין לקידושין, אלא הוא רק הביא דעת הר"א מממיץ בספר יראים וליה לא סבירה ליה. אבל הכנה"ג עצמו שם חלק על דבריו והוכיח מתוך לשון הסמ"ג שסבירא ליה כהיראים. וכן הבין ב'''תשב"ץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=104&hilite= (א קל)] בדעת ספר המצוות שבעינן גט. | |||
ב'''שלחן ערוך''' (אבן העזר מב ב) פסק כדעת המקלים שאין חוששין לקידושי עד אחד. | ב'''שלחן ערוך''' (אבן העזר מב ב) פסק כדעת המקלים שאין חוששין לקידושי עד אחד. | ||
<BR/>וה'''רמ"א''' במקום הוסיף שיש מחמירים בששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש העד אין לחוש. אך הוסיף שבמקום עיגון ודוחק יש לסמוך על המקלים. | <BR/>וה'''רמ"א''' במקום הוסיף שיש מחמירים בששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש העד אין לחוש. אך הוסיף שבמקום עיגון ודוחק יש לסמוך על המקלים. | ||
| שורה 63: | שורה 62: | ||
<BR/>כן כתב גם ה'''דרכי משה''' וה'''רמ"א'''. וב'''בית חדש''' (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים. | <BR/>כן כתב גם ה'''דרכי משה''' וה'''רמ"א'''. וב'''בית חדש''' (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים. | ||
דעה ייחודית היא דעת '''מהר"ם פאדווה''' (לב) שנוטה לפסוק שעד מוכחש אינו נאמן דווקא כאשר הוא מוכחש על ידי עד אחר, אבל אם מוכחש על ידי האשה לא חשיב הכחשה לבטל עדותו, אליבא דהסוברים שחוששין לקידושי עד אחד. | |||
ב'''חלקת מחוקק''' (ד) תמה על דברי הרמ"א, דבשלמא כאשר אחד מודה ואחד טוען לשחוק נתכוונתי אין לחוש, דסוף סוף לא נתכוון לקידושין, אבל כאשר אחד מודה ואחד טוען להד"ם, למה פטור המודה מלחשוש למאן דחייש לקידושי עד אחד, והרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. | |||
==== טענת השטאה ==== | ==== טענת השטאה ==== | ||
כתב ה'''בית חדש''' (מב ג) שמכחישים הוא לאו דווקא כשאומרים לא היו דברים מעולם, אלא אפילו אומר שנתן קידושין אלא | כתב ה'''בית חדש''' (מב ג) שמכחישים הוא לאו דווקא כשאומרים לא היו דברים מעולם, אלא אפילו אומר האיש שנתן קידושין אלא שנתכוונו לשטות או לשחוק והיתול, גם זה חשיב שאינו מודה לדברי העד ואין כאן חשש קידושין. ואף שבקידושין בפני שנים אין שומעים לטענת 'משטה הייתי', זהו מפני ששם אינו יכול לטעון להד"ם להכחיש העדים, אבל הכא יכול לטעון להד"ם להכחיש עד אחד וה"ה לטענה השטאה. וכן כתב ב'''תשובות הב"ח''' (ישנות צז ד"ה וא"כ הא דכתב הסמ"ג). וכן הסכים לדברים אלו חתנו ה'''טורי זהב''' (ד), וכדבריהם מפורש ב'''תשב"ץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=60&hilite= (א ע)], וכן עולה מתוך תשובת ה'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=71 (ריב)] לגבי אשה שקיבלה קידושין דרך שחוק, ומכחישה בזה דברי עד אחד, שפסק שאין כאן בית מיחוש. | ||
<BR/>אבל ה'''חלקת מחוקק''' (מב ב) כתב שאין הדברים מוכרחים להקל לכתחילה, שכשם שאין חוששים להשטאה בשנים, כן אין לחשוש להשטאה בעד אחד. ומה שהיו נאמנים במיגו דלהד"ם להכחיש את העד, אין זה ענין לכאן, שהרי אין הטעם מפני שאין מאמינים להם נגד העד, אלא מפני שדברים שבלב אינם דברים, וכיון שפירשו בפה לשם קידושין, יש לחשוש לקידושין כדברי העד. | <BR/>אבל ה'''חלקת מחוקק''' (מב ב) כתב שאין הדברים מוכרחים להקל לכתחילה, שכשם שאין חוששים להשטאה בשנים, כן אין לחשוש להשטאה בעד אחד. ומה שהיו נאמנים במיגו דלהד"ם להכחיש את העד, אין זה ענין לכאן, שהרי אין הטעם מפני שאין מאמינים להם נגד העד, אלא מפני שדברים שבלב אינם דברים, וכיון שפירשו בפה לשם קידושין, יש לחשוש לקידושין כדברי העד. | ||