הבדלים בין גרסאות בדף "נחלקה התיומת"
| שורה 16: | שורה 16: | ||
=== שיטת הגאונים והרי"ף === | === שיטת הגאונים והרי"ף === | ||
פירוש אחר | פירוש אחר בצאנו בראשונים הוא שהתיומת היא החיבור בין כל שני עלים שמחוברים בגב שלהם, ונחלקה הכוונה שחיבור זה נחלק ונעשו כשני עלים נפרדים. אלא שיש הבדל בין הראשונים באילו עלים מדובר. | ||
'''רבנו חננאל''' (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) | '''רבנו חננאל''' (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) כותב שנחלקה הכוונה שגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה נחלק ונפרדו העלים עד שנעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו. אמנם אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר. ובתחילת דבריו כתב שהתיומת היא בראש הלולב, ומשמע מזה שדווקא שם הוא הפסול, אבל בשאר עלי הלולב אין משמעות לנחלקה התיומת שלהם. | ||
גם ה'''רי"ף''' (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, | גם ה'''רי"ף''' (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, אמנם בשונה מרבנו חננאל, הרי"ף לא מפרט בדבריו על איזה עלים מדובר, אם זהו דווקא העלים האמצעיים שבראש הלולב, או אם מדובר על כל העלים או לפחות רובם. | ||
<BR/>וכן ה'''רמב"ם''' כותב שהתיומת הוא הגב של כל שני העלים שמחברם זה לזה, ושאם נחלקה התיומת פסול, מבלי לפרט אילו עלים וכמה עלים צריכים להחלק כדי שיהיה פסול. | |||
<BR/> | <BR/>כשיטה זו כתבו גם התוספות (ד"ה נחלקה) בשם '''בעל הלכות גדולות''', ולא כתבו שמדובר דווקא בראש הלולב, אלא דיברו באופן כללי על חיבור העלים זה לזה. | ||
כשיטה זו כתבו גם התוספות (ד"ה נחלקה) בשם '''בעל הלכות גדולות''', | |||
ה'''רא"ש''' (סוכה ג ו) מביא '''תשובת הגאונים''' שהתיומת הכוונה להוצא העליון שבראש הלולב, שהוא נראה כשני הוצין דבוקים זה לזה, ונחלקה התיומת הכוונה שנפרדו שני עלין אלו זה מזה, עד שנראים כשנים. וכתב הרא"ש שלפי דבריהם לא נמצא לנו לולב כשר, כי רק בטורח גדול ניתן למצוא תיומת שעשויה באופן זה. אמנם כתב שיש ליישב דבריהם שדווקא היכא שהיתה התיומת מחוברת ונפרדה פסול, אבל אם מתחילת בריית הלולב היתה התיומת מחולקת לשנים כשר. | ה'''רא"ש''' (סוכה ג ו) מביא '''תשובת הגאונים''' שהתיומת הכוונה להוצא העליון שבראש הלולב, שהוא נראה כשני הוצין דבוקים זה לזה, ונחלקה התיומת הכוונה שנפרדו שני עלין אלו זה מזה, עד שנראים כשנים. וכתב הרא"ש שלפי דבריהם לא נמצא לנו לולב כשר, כי רק בטורח גדול ניתן למצוא תיומת שעשויה באופן זה. אמנם כתב שיש ליישב דבריהם שדווקא היכא שהיתה התיומת מחוברת ונפרדה פסול, אבל אם מתחילת בריית הלולב היתה התיומת מחולקת לשנים כשר. | ||
גרסה מ־13:53, 7 באוקטובר 2018
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | סוכה לב א |
| רמב"ם: | לולב ח ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרמה ג |
לולב שנחלקה התיומת שלו מה דינו, ומחלוקת הראשונים בפירוש 'נחלקה התיומת'.
סוגית הגמרא
בגמרא (סוכה לב א) שואל רב פפא מה דינו של לולב שנחלקה התיומת שלו.
כתשובה מביאה הגמרא את דברי רבי יהושע בן לוי בשתי גירסאות שונות.
לפי הלשון הראשונה, אומר ריב"ל שלולב שניטלה התיומת שלו פסול, ומזה מנסה הגמרא ללמוד שהוא הדין לנחלקה, אך מיד דוחה שמזה אין ראיה לנחלקה התיומת, לפי שכאשר ניטלה התיומת לגמרי הרי הלולב חסר, מה שאין כן כשנחלקה.
בנוסח אחר אומרת הגמרא שר' יהושע בן לוי אומר שנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול.
הראשונים כולם פוסקים להלכה כלישנא בתרא שנחלקה התיומת פסול, אלא שנחלקו בפירוש המציאות של נחלקה תיומת הלולב וכדלהלן.
מחלוקת הראשונים
שיטת רש"י וסייעתו
רש"י (ד"ה תיומת) מסביר ש'תיומת' זה מלשון תאומים, ומבאר (ד"ה נחלקה התיומת) שהכוונה היא לשני העלים העליונים האמצעיים ששם נגמרת השדרה, וכאשר הם נחלקים זה מזה באופן שנסדקת השדרה עד העלים שלמטה מהן, זהו נחלקה התיומת.
גם תוספות (ד"ה נחלקה) הסכימו לפירוש רש"י, והרחיבו לבאר שאי אפשר לפרש שנסדקו העלין שבראש השדרה בלא השדרה עצמה, שהרי כל הלולבים כך הם שלמעלה נחלקים העלים לשנים. אלא נחלקה התיומת הכוונה שנחלקה השדרה עצמה עם שני העלים האמצעיים שלה.
שיטת הגאונים והרי"ף
פירוש אחר בצאנו בראשונים הוא שהתיומת היא החיבור בין כל שני עלים שמחוברים בגב שלהם, ונחלקה הכוונה שחיבור זה נחלק ונעשו כשני עלים נפרדים. אלא שיש הבדל בין הראשונים באילו עלים מדובר.
רבנו חננאל (לב א ד"ה אר' יהושע בן לוי) כותב שנחלקה הכוונה שגב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה נחלק ונפרדו העלים עד שנעשה כל אחד מהם כשני עלים נפרדים, הרי זה פסול כאילו נפרצו עליו. אמנם אם רק נפרדו ההוצין זה מזה ונשארו העלים כל אחד כשהוא כפול לשנים, כשר. ובתחילת דבריו כתב שהתיומת היא בראש הלולב, ומשמע מזה שדווקא שם הוא הפסול, אבל בשאר עלי הלולב אין משמעות לנחלקה התיומת שלהם.
גם הרי"ף (טו א) מפרש שהתיומת היא גב ההוצא שמחבר את שני צידי העלה ועושה אותם לאחד, אמנם בשונה מרבנו חננאל, הרי"ף לא מפרט בדבריו על איזה עלים מדובר, אם זהו דווקא העלים האמצעיים שבראש הלולב, או אם מדובר על כל העלים או לפחות רובם.
וכן הרמב"ם כותב שהתיומת הוא הגב של כל שני העלים שמחברם זה לזה, ושאם נחלקה התיומת פסול, מבלי לפרט אילו עלים וכמה עלים צריכים להחלק כדי שיהיה פסול.
כשיטה זו כתבו גם התוספות (ד"ה נחלקה) בשם בעל הלכות גדולות, ולא כתבו שמדובר דווקא בראש הלולב, אלא דיברו באופן כללי על חיבור העלים זה לזה.
הרא"ש (סוכה ג ו) מביא תשובת הגאונים שהתיומת הכוונה להוצא העליון שבראש הלולב, שהוא נראה כשני הוצין דבוקים זה לזה, ונחלקה התיומת הכוונה שנפרדו שני עלין אלו זה מזה, עד שנראים כשנים. וכתב הרא"ש שלפי דבריהם לא נמצא לנו לולב כשר, כי רק בטורח גדול ניתן למצוא תיומת שעשויה באופן זה. אמנם כתב שיש ליישב דבריהם שדווקא היכא שהיתה התיומת מחוברת ונפרדה פסול, אבל אם מתחילת בריית הלולב היתה התיומת מחולקת לשנים כשר.
והוסיף הרא"ש שזו גם כוונת בעל הלכות גדולות, אף שלא מפרש להדיא שמדובר דווקא על ההוצא העליון, מ"מ נראה שזו כוונתו, שהרי אם לא כן נצטרך לומר שמדבר על שאר ההוצין שבלולב, והיינו לפחות רובם, וזה לא ייתכן לומר כי הגמרא אומרת 'נחלקה התיומת' ביחיד. אמנם מיד דוחה הרא"ש דבר זה, וכותב שאפשר לומר שהכוונה נחלקה התיומת של כל אחד ואחד.
בסוף דבריו מצדד הרא"ש בשיטת הרי"ף והרמב"ם שנחלקה התיומת הוא החיבור של העלים מגבן, ומעמיד שכוונתם היא שנחלקו רוב העלים, ורוב כל עלה ועלה. ושכן היא גם כוונת תשובות הגאונים.