הבדלים בין גרסאות בדף "מוקצה מחמת מיאוס"

<BR/>בברייתא נוספת המובאת בהמשך הגמרא, אומר ר' יהודה שנר של מתכת מותר לטלטלו אם כבה קודם השבת, ולפי זה מבואר שמה שאסר במשנה הוא דווקא נר של חרס. הבדל הדין בניהם נעוץ בכך שנר של מתכת אינו מאוס ולכן כל שכבה קודם השבת מותר. אמנם סובר ר' יהודה שם שאם כבה בשבת עצמה הרי זה [[מוקצה מחמת איסור]] ואסור, ד[[מתוך שהוקצה ונאסר בין השמשות הוקצה לכל היום]], אף לאחר שכבה.

'''רש"י''' (ד"ה שרי ובד"ה אבל) פירש שמחלוקתם היא אליבא דר' שמעון, שרב יהודה סובר שגם לר' שמעון המתיר טלטול נר ישן הוא דווקא בשל שמן שעל כל פנים ראוי הוא למלאכות אחרות, אבל נר של נפט כיון שמסריח הוא אינו ראוי אלא למלאכתו ואין אסור לטלטלו. לעומת זאת דעת רבה ורב יוסף שגם נר של נפט שכבה מותר לטלטלו לפי שראוי הוא לכסויי ביה מנא, ולכן אף שמלאכתו מלאכת איסור היא, מכל מקום ראוי הוא למלאכת היתר.

====אינו רואי לכסויי מנא====

מדברי הגמרא מבואר שגם לר' שמעון אינו מותר לטלטל נר אלא אם כן ראוי הוא לכסויי מנא, אבל אם הוא מאוס באופן שאינו ראוי לתשמיש נוסף אפילו לכסויי מנא, גם ר' שמעון מודה שאסור לטלטלו.

<BR/>ב'''רש"י''' (ד"ה אבל) כתוב שהטעם בזה הוא לפי שאינו ראוי אלא למלאכתו, ולפי זה משמע שהוא דווקא בנר וכדומה שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, אבל בכלי שמלאכתו להיתר אף שמאוס הוא ואינו ראוי אלא למלאכתו שרי לטלטלו. אמנם ב'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) משמע שהטעם שר' שמעון אוסר בנר של נפט הוא מפני שמאוס הוא טובא, ואם אינו ראוי אף לכסויי מנא אף לרבה ורב יוסף אסור לטלטלו. כלומר לדברי הריטב"א מה שאינו ראויי לכסויי מנא זהו רק סימן למידת מאיסותו, שאם הוא עד כדי כך מאוס, גם ר' שמעון מודה, דגם ר' שמעון אוסר מוקצה מחמת מיאוס אם הוא מאוס מאוד, ולפי זה אף במלאכתו להיתר הדין כן. אמנם אפשר שגם כוונת הריטב"א כרש"י שמה שכותב 'דמאיס טובא' כוונתו שלכן אינו ראויי אפילו לכסויי מנא והוא סיבה לומר שאין טעם לטלטלו, כיון שאין לו מלאכת היתר, אבל בכלי שמלאכתו להיתר שרי, וראה בזה [[#לצורך גופו ומקומו או מחמה לצל|לקמן]] דעת האחרונים.

ה'''מגן אברהם''' (רעט יב) כתב שדווקא לצורך גופו ומקומו מותר לטלטל את הנר של נפט. ולמד מדבריו ה'''לבושי שרד''' (ד"ה כמ"ש) שסובר הוא שנר הוי כלי שמלאכתו לאיסור, ולכן כיון דמאוס הוא ואינו ראוי למלאכתו, שרי לצורך גופו ומקומו אבל מחמה לצל אסור (וכתב שמכאן יש להוכיח שנר שהודלק באותה שבת [[טלטול נר בשבת#לצורך גופו ומקומו|אסור אפילו לצורך גופו ומקומו]], דלהפוסקים שסוברים שנר שדלק בשבת מותר לצורך גופו ומקומו, יצא שאין חילוק בין הודלק ללא הודלק. כדבריו כתב גם הרב '''אליה רבה''' (יג) והוסיף שצריך לומר שפוסקים אלו חולקים גם כאן וסוברים שמחמת מיאוס מותר אף מחמה לצל. אלא שתמה עליהם שזה אינו מובן, שהרי נר הוא כלי שמלאכתו לאיסור.

<BR/>אמנם ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם יב) דייק מדברי המג"א, ממה שציין דבריו דווקא על נר של נפט ולא על שאר מוקצה מחמת מיאוס, שדווקא נר של נפט שמסריח הוא דאסור אם לא לצורך גופו ומקומו, לפי שמחמת סרחונו אינו ראוי אלא לתשמישו, אבל שאר מוקצה מחמת מיאוס מותר אף שלא לצורך גופו ומקומו, ולפי זה יש לומר שנר לא הוי כלי מלאכתו לאיסור.