כיוון המיטה

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות ה ב
רמב"ם:	בית בחירה ז ט
שולחן ערוך:	אורח חיים ג ו; רמ יז

הנותן מטתו בין צפון לדרום

מובאים בגמרא (ברכות ה ב) דברי אבא בנימין שכל ימיו היה מצטער על כך, שתהא מיטתו נתונה בין צפון לדרום.
וכן אמר רמי חמא בר חנינא בשם ר' יצחק, שכל הנותן מיטתו בין צפון לדרום, הוויין ליה בנים זכרים, שנאמר (תהילים יז יד): "וצפונך תמלא בטנם, ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם".

שיטת רש"י ותוספות

רש"י מפרש (ד"ה צפון לדרום) שהטעם הוא מפני שהשכינה נמצאת במזרח או במערב, לכן בדרך תשמיש נכון להסב לרוחות אחרות.
גם תוספות (ד"ה כל) מבאר שאיירי באדם הישן עם אשתו, ומפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב, גנאי הוא הדבר, ושכן מוכח מהפסוק, וביאר הגר"א שכוונתם על ההבטחה לבנים.
אמנם בשו"ת שב יעקב (ג) כתב שדברי התוספות מוסבים על דברי ר' יצחק שכל הנותן וכו' הויין ליה בנים זכרים, אבל אבא בנימין עשה כן אף בלא אשתו, ולכן תוספות לא פירשו דבריהם על אבא בנימין.

הרמ"ע מפאנו (ג) הקשה על שיטת רש"י, שהרי מותר להרהר בדברי קדושה בשעת תשמיש, ואדרבה מצוה להרהר בהם בכל כוחו. ועוד, הרי כל החשש שנאמר לגבי העושה צרכיו שאין לפנות למערב, הוא רק כאשר נפנה בחוץ, אבל כאשר יש מחיצות וגדר לא נאמר, ותשמיש המטה הוא לעולם במקום גדר, לכן ודאי אין כוונת הגמרא משום כבוד השכינה.

שיטת הרמ"ע מפאנו

הרמ"ע מפאנו (ג) סובר שהמטה צריכה להיות דווקא בין מזרח למערב (רחבה לצפון ולדרום), וזהו כנגד יצירתו של אדם הראשון, שקומתו היתה מונחת בין מזרח למערב, וכשעמד על רגליו היו פניו למזרח וימינו לדרום, וכן היתה מיטתו. דבריו הובאו במגן אברהם (ג ז).
לשיטה זו הסכים הרב שב יעקב (ג).

דברי הרמב"ם

הרמב"ם מעתיק הלכה זו כחלק מהלכות מורא מקדש (בית הבחירה ז ט) וכותב שאסור לאדם לישון בין מזרח למערב.
מדבריו משמע שאין הדבר נוגע לענייני תשמיש, אלא זהו איסור מצד עצמו על שינה בין מזרח למערב, מפני שההיכל במערב. וכתב הבית יוסף (אורח חיים ג ד"ה ונראה מדברי הרמב"ם) שהעולם נוהגים כדברי התוספות להקפיד בזה רק עם האישה, אבל זהו מפני שלא מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, אלא חד או תרי בדרא. וטוב להיזהר כדברי הרמב"ם.

בתשובת שב יעקב (ג) כתב בדעת הרמב"ם, שכוונתו שראש המיטה ומרגלותיה יהיו בין מזרח למערב, כך שהאדם נתון בין צפון לדרום, לפי שאם נאמר שיהיה האדם ראשו לצפון ומרגלותיו לדרום, יהיו אחוריו למזרח או למערב, שהרי אסור לשכב פרקדן אלא על אחד מצדדיו, ולפי שסתם אדם ישן ערום, הרי שערוותו כלפי שכינה ואסור כמו בעושה צרכיו. וזהו הטעם שהרמב"ם לא חילק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו. ועוד שסתם אדם מפיח בשנתו, ונמצא עושה כן כלפי שכינה ח"ו. ומזה הטעם חיבר הרמב"ם בין דין הישן לבין דין בית הכסא, שהוא אותו דין ואותו הטעם.

שיטת הזוהר והמקובלים

מובא בזוהר פרשת במדבר (קיז א), שצריך שהמיטה תהיה בין צפון לדרום. ובמגן אברהם (ז) הבין שהכוונה שרוחב המיטה יהיה בין צפון לדרום, אך ראשה ומרגלותיה למזרח ולמערב. ובפרי מגדים (אשל אברהם ז) הסביר דבריו, שמילת 'בין' הכוונה המטה עצמה ולא ראשה ומרגלותיה, ולכן יש לפרש כן גם בגמרא. אמנם העיר שרש"י לא פירש כן, מפני שלא ירד לפרש מילת 'בין'.

שלחן ערוך ואחרונים

השלחן ערוך הזכיר הלכה זו של כיוון המיטה פעמיים. פעם אחת בהלכות השכמת הבוקר (אורח חיים ג ו), שם כתב שאסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו, ושנכון להיזהר אף כשאין אשתו עמו. וכן להלן בהלכות צניעות (אורח חיים רמ יז), כתב שמטה שישן בה עם אשתו צריך שתהיה ראשה ומרגלותיה כלפי צפון ודרום.

במחצית השקל (ז) כתב שגם בשו"ע לא מפורש אם כוונתו שאורך המיטה יהיה בין מזרח למערב או שמא הרוחב. אך בפרי מגדים (אשל אברהם ז) כתב שאין לפרש בשולחן ערוך אלא כפירוש רש"י, שהמיטה תהיה ראשה ומרגלותיה לצפון ודרום, שהרי כן מפורש בסימן ר"מ. וכן הבין הלבוש (ו).
עוד הוסיף הלבוש, שאין חילוק בזה בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, שהא דאמרינן שכינה במערב הוא לגבי כל העולם. וכן אין חילוק בין מקום בלי מחיצות למקום עם מחיצות, ואפילו אין אשתו עמו נכון להיזהר מפני כבוד השכינה.
המגן אברהם (ז) כתב לבאר, שאף שבבית הכסא מהני מחיצות, בשינה לא מהני מפני שליכא היכרא במחיצות, לפי שדרכו בכך, ועוד שבחדר הוא גם מקום השראת שכינה, מה שאין כן בית הכסא עם מחיצות שאפילו מלאכים אין נכנסים לשם.

ראשו לצפון דווקא

המעדני יום טוב על הרא"ש (ז) כתב שצריך דווקא שתהיה ראש המטה לצפון ומרגלותיה לדרום, שדווקא הרוח הצפונית החמה היא גורמת ללידת זכר, ושכן מוכח מהפסוק שהביאה הגמרא שמוזכר רק צפון ולא דרום. וכן הלשון 'בין צפון לדרום' משמע שהראש יהיה לצפון. והביאו להלכה המשנה ברורה (יא).

האם זהו חיוב או מעלה

מלשון רש"י (ד"ה צפון לדרום) משמע שאין כאן חיוב אלא שנכון לעשות כן. כן משמע מתוך התוספות ואף פשט הסוגיה נוטה כן, שהיא רק מעלה כדי לזכות בבנים זכרים.
גם הטור בקיצור פסקי הרא"ש (א ז) כתב רק שטוב לתת מטתו כדי שיהיו לו בנים זכרים, ומשמע שאין כאן חיוב, וכנראה מסיבה זו לא העתיק דין זה להלכה ב'ארבעה טורים'.

לעומת זאת מדברי הרמב"ם מבואר (בית הבחירה ז ט) שהוא איסור מעיקר הדין, ולא רק מעלה כדי לזכות בבנים זכרים.
וכן דייק הבית יוסף (אורח חיים ג ד"ה ונראה מדברי הרמב"ם) בדבריו.