טלטול מן הצד

טלטול מת

הגמרא (שבת מג ב) מביאה מחלוקת האמוראים בין רב לשמואל בענין טלטול מת המוטל בחמה. לדעת שמואל מותר להופכו ממטה למטה עד שמגיע לצל, ואילו לדעת רב אסור לפי שזהו טלטול מן הצד, אלא האופן המותר לטלטלו הוא על ידי שיניח עליו ככר או תינוק, שהוא דבר המותר בטלטול, וכך מטלטל את המת.
בהמשך מנסה הגמרא לומר שאולי זו כבר מחלוקת תנאים אם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא, שמצאנו שנחלקו תנאים לגבי הצלת מת מן הדלקה, שלדעת תנא קמא אין מצילין אותו ולדעת ר' יהודה בן לקיש מצילין. ולכאורה איירי בטלטול מן הצד, שאם מדובר בטלטול גמור איך יתיר ר' יהודה בן לקיש. וגם אי אפשר לומר שאיירי על ידי כיכר או תינוק, לפי שאז לא היה אוסר תנא קמא. אך הגמרא דוחה ואומרת שלכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול, אלא שר' יהודה בן לקיש מתיר מהטעם שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו יבוא לכבות את הדלקה שהוא איסור חמור יותר.
לבסוף מכריעה הגמרא כר' יהודה בן לקיש שמותר לטלטל מת מפני הדלקה.

פירוש הופכו ממטה למטה

הר"ן בחידושיו (מג ב ד"ה איתמר) שהפיכה ממיטה למיטה היא אחיזה במיטה וניעור המת מעליה למיטה אחרת, וזהו הנקרא טלטול מן הצד שמטלטל האיסור ע"י ההיתר. אמנם בסוף דבריו שם כתב דאפשר לפרש שאינו אוחז במיטה כלל אלא רק במת, והופכו למיטה אחרת, ולפי שזהו טלטול כלאחר יד קרי ליה טלטול מן הצד. וכתב שכפירוש זה נראה מדברי רש"י (מד ב ד"ה מן הצד).

הלכה כרב או כשמואל

בעל המאור כתב שהלכה היא שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול וכדעת שמואל, והוכיח כן מגמרות.
אבל רוב ככל הפוסקים חלקו על זה וכתבו שהלכה כשמואל שטלטול מן הצד אסור במת, ויישבו את הגמרות הסותרות לזה. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול'. כן כתבו הרי"ף (שבת כ ב) והתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) והרא"ש (ג יט).