ברכת הדלקת נרות שבת

מקורות
רמב"ם:	שבת ה א
שולחן ערוך:	אורח חיים רסג ה

ברכה על ההדלקה

כ' בסדר רב עמרם גאון (סדר שבתות), שהמדליק נר של שבת צריך לברך 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת'. וכן כתב הרמב"ם (שבת ה א). ובמרדכי סי' רצג הביא בשם רבנו משולם, שאין לברך על הדלקת הנר, וכ"כ שם בהגהות מרדכי (רצד) בשמו, וכתב הטעם לפי שאין ההדלקה גמר עשיית המצווה, אלא רק בשעת אכילה, וכל מצווה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין מברכים עליה. אבל בשם ר"י כתב שם שחשיב הדלקה גמר מצווה לפי שיש אור בבית ויכולים לישא הכלים לשלחן [ובראבי"ה (קצט) הוא בשם ר"ת].

ובתוס' (שבת כה ב ד"ה חובה) הביא שיש שרוצים לומר דאין לברך על הדלקת נר שבת, ולמד כן ממים אחרונים, דגם לגביהם כתיב 'חובה' ואעפ"כ אין מברכין עליהם. אבל ר"ת שם דחה דבריהם דלא דמי כלל, דמים אחרונים באים משום הצלה ממלח סדומית, אך מצות הדלקת נר היא משום עונג שבת. עוד הביא שם שיש אומרים שאין לברך לפי שאם היה לו כבר נר דלוק מבעוד יום הרי אינו צריך לכבותו ולחזור ולהדליק, ואם כן אין המצווה בהדלקה עצמה, אלא במה שיש לו אור בבית בשבת, וגם זה דחה ר"ת שבאמת בכה"ג צריך לכבות ולחזור ולהדליק, ואף אם לא היה צריך, מ"מ שפיר יש לברך כשמדליק, דומיא דכיסוי הדם שאף שאם כסתו הרוח פטור, מ"מ כשמכסה הוא מברך. והובא כל זה גם ברא"ש (ב יח), ובטור (אורח חיים רסג) ובמרדכי (רצד).

וכן הסכימו הראשונים כולם שיש לברך על הדלקת נר שבת, שבלי הלקט (נט),

מתי מברך

כתב המרדכי (שבת רצג) דיש לברך קודם ההדלקה עובר לעשייתן, הביאו הדרכי משה (ב), וכתב דהמנהג לברך אחר ההדלקה. ובמהר"י וייל חידושי דינים והלכות (כט) כתב דקצת נשים נוהגות שאחר ההדלקה פורשות ידיהן כנגד הנרות ואז מברכות ומסלקות ידיהן, כי היכי דלהוי עובר לעשייתן. וסיים הדרכ"מ על דבריו, שכן הוא המנהג.