זמן הספירה

מקורות
בבלי:	מנחות סה ב-סו א
רמב"ם:	תמידין ומוספין ז כב-כה
שולחן ערוך:	אורח חיים תפט

בלילה

הברייתא (מנחות סו א, מגילה כא א) אומרת שקצירת העומר וספירת העומר הן בלילה, והבאת העומר ביום.
ובמשנה (מגילה ב ו) מבואר שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, וכן הדין בספירת העומר, שמותר לספור כל הלילה, וכן פסק השלחן ערוך (תפט א).

כתבו התוספות שכיון שספירת העומר מדרבנן אפשר לספור כבר בבין השמשות, והוסיפו שאף עדיף לספור ביום סמוך לחשיכה משום 'תמימות', אמנם סיימו וכתבו על זה 'ואין נראה'. וברא"ש (פסחים י מ) הביא דברים אלו בשם ר"י ולא כתב שאין נראה. והטור (אורח חיים תפט) העתיק להלכה רק שאפשר לספור בספק חשיכה, ולא הזכיר ספירה ביום ממש.
הר"ן (בדפי הרי"ף כח א ד"ה וכי היכי) כתב בשם התוס' שכיון שהספירה מדרבנן בזה"ז טוב להקדים ביום הראשון ולספור בספק חשיכה כדי שיהיו תמימות. הרי שגם הוא השמיט הספירה ביום, וגם סייג דברי התוס' ליום הראשון בלבד. ומ"מ כתב על זה הר"ן שאין נכון להכניס עצמו בספק לכתחילה, וגם אין להחמיר בתמימות בזה"ז שהוא מדרבנן יותר מאשר אם היתה הספירה מדאורייתא, שאז לא היינו נכנסים לספק לספור בבין השמשות, אלא כל שסופר בלילה קרינן ביה תמימות.
ובבית יוסף (תפט ד"ה ומה שכתב וזמן) הביא דברים אלו ולא העיר עליהם, ובשלחן ערוך (א) לא הזכיר מזה דבר, רק כתב בסתם שמתחילים לספור את העומר בליל שני של פסח, ומשמע שדווקא בלילה. אמנם הבית חדש (א) כתב שמנהג העולם לברך בספק חשיכה אבל קודם לכן אין לברך, וכן מתבאר מתוך דברי טורי זהב (ו) שאפשר לצאת ידי חובה בספק חשיכה, אלא שטוב יותר לספור בצאת הכוכבים. ובפרי מגדים (משבצות זהב ה, אשל אברהם ו) כתב שמי שסופר בין השמשות יספור שוב בלי ברכה אחר צאת הכוכבים.

המתפלל מבעוד יום

כתוב במחזור ויטרי (עמוד 301 ד"ה והיה) שרש"י היה מתפלל ערבית מבעוד יום, ולא רצה לברך על ספירת העומר שמא היא ברכה לבטלה, לכן ספר עימם בלי ברכה, שמא ישכח לברך אחר כך ונמצא קרח מכאן ומכאן (ושם בהערה ל כתב שכן נמצא ברש"י בכת"י). ובשבולי הלקט (רלד בסופו) הובא כן בשם ר' יצחק, וכן הוא בספר תניא (ספירת העומר סוד"ה כל הלילה) בשם ר' יצחק ב"ר יהודה.
מדברים אלו עולים שני חידושים. האחד, שיש תועלת בספירה מבעוד יום שהרי אם ישכח הועילה לו ספירתו, והשני, שאף שספר ספירה כדין יכול לספור אחר כך בברכה.
דברי המחזור ויטרי אלו הובאו באבודרהם (סדר פסח וספירת העומר) (ולא הזכיר זאת בשם רש"י), וסיים על זה שהרמב"ם כתב שמי שמנה ולא בירך יצא ידי חובה ולא יכול שוב לברך ומשמע שסובר כן להלכה ודלא כמחזור ויטרי. וסוף דבריו חלק על המחזור ויטרי גם לענין זמן הברכה, שכתב שאם ספר קודם בין השמשות אין בספירתו כלום ויכול אחר כך לברך. גם בתשובת הרשב"א (א רלה) ציטט השואל דברים אלו בשם רש"י, אבל הרשב"א דחה דבריו ואמר שאינו יודע איפה כתב רש"י דברים אלו, וגם לא יתכן לתלות כן בדעתו לפי שאי אפשר לעמוד ביום ראשון ולספור יום שני, ועוד שאם יצא י"ח בספירה שמבעוד יום איך יספור בברכה בלילה והרי ברכתו לבטלה.

הבית יוסף (תפט ד"ה כתב ה"ר דוד) הביא דברי האבודרהם בשלמותם ולא העיר עליהם, אך בשלחן ערוך (ג) פסק להלכה כהמחזור ויטרי שמי שמתפלל ערבית מבעוד יום עם הציבור מונה בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור, והאחרונים נזדקקו לבארו, היאך פסק נגד הרמב"ם והרשב"א האבודרהם, מה גם שלקמן סעיף ד הביא דברי האבודרהם שמי שסופר מבעוד יום אין בספירתו כלום ויכול אח"כ לספור בברכה. גם מדברי הרמ"א מבואר שאינו חולק על מרן, אלא כל שדעתו שלא לצאת בספירה מבעוד יום, חוזר וסופר בברכה.

תירוץ סתירת דברי השלחן ערוך

הט"ז (ו) תירץ שבאמת כשמונה עם הציבור מבעוד יום צריך שלכוון בדעתו שלא לצאת עד שימנה בלילה, אלא שתמה על זה א"כ מאיזה טעם הוא מונה מבעו"י, ותירץ שעושה כן שלא יחשדוהו שאינו סופר, ולפי"ז אם שכח בלילה לא יי"ח. וסיים הט"ז שעכ"פ צ"ל שמדובר בבין השמשות שאל"כ איך הציבור כולו ספר מבעוד יום מבלי להשלים בלילה.
ובמגן אברהם (ז) תירץ שמרן לשיטתו שסובר שמצוות צריכות כוונה וכשסופר מכוון בלבו שאם יזכור ויספור אחר חשיכה אינו רוצה לצאת בספירה זו. וכתב שכן מבואר מלשון הרמ"א שאם מכוון שלא לצאת אינו יוצא. וכתבו הפרי מגדים והמחצית השקל שגם למ"ד מצוות אין צריכות כוונה מועיל לו התנאי שלא יצא.

אם יוצא בספירה מבעוד יום

בהגהות ספר מנהגים טירנא (כא) כתב שהראב"ן היה סופר את העומר בערב שבת מבעוד יום, אבל לא בשאר הימים. וכנראה סבר שקבלת שבת מועילה גם לספירה, וזה דלא כמו שהביא שם בשם רבנו יהודה והאגור (א שעז) ומהר"י מולין (חדשות צה). ובחק יעקב (יג) הביא בשם פסקי תוספות שאף ביום חול אפשר לספור מבעוד יום אם בתפלל ערבית, כיון שעשאו לילה, ובכך יישב מנהג הציבור (שהביא במחזור ויטרי) שספרו מבעוד יום. וכן מבואר בלבוש (ג) כתב שהטעם שהיו סופרים הוא משום עמי הארץ שלא ישכחו. גם האליה רבה (יא) הסכים שבדיעבד יוצא ידי חובה מבעוד יום, וכן הוא במאמר מרדכי (ה). ובביאור הלכה (ד"ה מבעוד יום) הביא דבריהם ונתן טעם לדבר שהיו סומכים על הפוסקים שהספירה בזמן הזה דרבנן ואין להחמיר יותר מקריאת שמע, ואף מי שהוא תלמיד חכם ולבו נוקפו שמא ישכח לברך יכול לספור עמהם בלא ברכה, ואחר חשיכה יספור בברכה, ואף שכבר ספר, מ"מ כיון שמעיקרא דדינא ספירה שמבעוד יום אינה ספירה, אין פה ברכה לבטלה.

כתב בשו"ת מהרש"ל (יג) שאף המקבלים שבת מוקדם אינו מועיל אלא לענין תוספת שבת, אך לא שהיום נעשה לילה ולכן אי אפשר לספור את העומר מבעוד יום, ודלא כראב"ן, ודבריו הובאו בבית חדש (א). ומשמע שאף בלא ברכה אין תועלת בספירה מבעוד יום.
גם מדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל מבואר מתחילת דבריו שאין לצאת בספירה שמבעוד יום. אמנם האליה רבה (יא) דייק מהמשך דבריו שאפשר לצאת בדיעבד כמו בקריאת שמע.

אמנם ברמ"א (ג) משמע שאם מכוון לצאת בספירה מבעוד יום יוצא ידי חובה, וכן מבואר במגן אברהם (ז) שמתנה שאם ישכח לספור בלילה תעלה לו ספירתו שמבעוד יום. אמנם בפרי חדש (ג ד"ה מונה) הכריע כהרשב"א בזה.