זמן הספירה

מקורות
בבלי:	מנחות סה ב-סו א
רמב"ם:	תמידין ומוספין ז כב-כה
שולחן ערוך:	אורח חיים תפט

בלילה

הברייתא (מנחות סו א, מגילה כא א) אומרת שקצירת העומר וספירת העומר הן בלילה, והבאת העומר ביום.
ובמשנה (מגילה ב ו) מבואר שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, וכן הדין בספירת העומר, שמותר לספור כל הלילה, וכן פסק השלחן ערוך (תפט א).

כתבו התוספות שכיון שספירת העומר מדרבנן אפשר לספור כבר בבין השמשות, והוסיפו שאף עדיף לספור ביום סמוך לחשיכה משום 'תמימות', אמנם סיימו וכתבו על זה 'ואין נראה'. וברא"ש (פסחים י מ) הביא דברים אלו בשם ר"י ולא כתב שאין נראה. והטור (אורח חיים תפט) העתיק להלכה רק שאפשר לספור בספק חשיכה, ולא הזכיר ספירה ביום ממש.
הר"ן (בדפי הרי"ף כח א ד"ה וכי היכי) כתב בשם התוס' שכיון שהספירה מדרבנן בזה"ז טוב להקדים ביום הראשון ולספור בספק חשיכה כדי שיהיו תמימות. הרי שגם הוא השמיט הספירה ביום, וגם סייג דברי התוס' ליום הראשון בלבד. ומ"מ כתב על זה הר"ן שאין נכון להכניס עצמו בספק לכתחילה, וגם אין להחמיר בתמימות בזה"ז שהוא מדרבנן יותר מאשר אם היתה הספירה מדאורייתא, שאז לא היינו נכנסים לספק לספור בבין השמשות, אלא כל שסופר בלילה קרינן ביה תמימות.
ובבית יוסף (תפט ד"ה ומה שכתב וזמן) הביא דברים אלו ולא העיר עליהם, ובשלחן ערוך (א) לא הזכיר מזה דבר, רק כתב בסתם שמתחילים לספור את העומר בליל שני של פסח.

המתפלל מבעוד יום

כתוב במחזור ויטרי (עמוד 301 ד"ה והיה) שרש"י היה מתפלל ערבית מבעוד יום, ולא רצה לברך על ספירת העומר שמא היא ברכה לבטלה, לכן ספר עימם בלי ברכה, שמא ישכח לברך אחר כך ונמצא קרח מכאן ומכאן (ושם בהערה ל כתב שכן נמצא ברש"י בכת"י). ובשבולי הלקט (רלד בסופו) הובא כן בשם ר' יצחק, וכן הוא בספר תניא (ספירת העומר סוד"ה כל הלילה) בשם ר' יצחק ב"ר יהודה.
דברי המחזור ויטרי אלו הובאו באבודרהם (סדר פסח וספירת העומר) (ולא הזכיר זאת בשם רש"י), אבל סיים על זה שהרמב"ם כתב שמי שמנה ולא בירך יצא ידי חובה ולא יכול שוב לברך. ומבואר שהאבודרהם אינו סובר להלכה כהמחזור ויטרי. גם בתשובת הרשב"א (א רלה) ציטט השואל דברים אלו בשם רש"י, אבל הרשב"א דחה דבריו ואמר שאינו יודע איפה כתב רש"י דברים אלו, וגם לא יתכן לתלות כן בדעתו לפי שאי אפשר לעמוד ביום ראשון ולספור יום שני, ועוד שאם יצא י"ח בספירה שמבעוד יום איך יספור בברכה בלילה והרי ברכתו לבטלה.

הבית יוסף (תפט ד"ה כתב ה"ר דוד) הביא דברי האבודרהם בשלמותם, ולא העיר עליהם, אך בשלחן ערוך (ג) פסק להלכה כהמחזור ויטרי שאף שספר מבעוד יום יכול לחזור ולברך משחשיכה, והאחרונים נזדקקו לבארו, היאך פסק נגד הרמב"ם והרשב"א האבודרהם, מה גם שלקמן סעיף ד כתב דברי האבודרהם שמי שסופר מבעוד יום אין בספירתו כלום ויכול אח"כ לספור בברכה.
הט"ז (ו) כתב שכשמונה עם הציבור מבעוד יום צריך שתהיה דעתו שלא לצאת עד שימנה בלילה, אלא שתמה על זה א"כ מאיזה טעם הוא מונה מבעו"י, ותירץ שעושה כן שלא יחשדוהו שאינו סופר. ובמגן אברהם (ז) תירץ שמרן לשיטתו שסובר שמצוות צריכות כוונה וכשסופר מכוון בלבו שאם יספור אחר חשיכה אינו רוצה לצאת בספירה זו. אבל הרב פרי חדש (ד"ה מונה) הכריע דלא כמרן בזה, שאם ספר מבעוד יום ולא נזכר משחשיכה אינו יכול שוב לספור בברכה.

והרמ"א כתב שאם היתה דעתו שלא לצאת, יחזור ויספור בלילה.