ערב פסח שחל בשבת

מתי מבערים ומבטלים את החמץ כשחל ערב פסח בשבת, וכיצד יש להתנהג בעניין אכילת סעודות השבת.

מקורות
משנה:	פסחים ג ו
בבלי:	פסחים יג א, מט א
רמב"ם:	חמץ ומצה ג ג
שולחן ערוך:	אורח חיים תמד

מחלוקת התנאים

המשנה (פסחים ג ו) מביאה מחלוקת התנאים לעניין יום ארבע עשר בניסן שחל בשבת, מתי יש לבער את החמץ.
לדעת רבי מאיר מבערים את הכל מלפני השבת, כלומר גם תרומה וגם חולין יש לבער לפני שבת.
לדעת חכמים בזמנו, כלומר אינו שונה מבכל שנה שיש לבער את החמץ ביום י"ד, אף שהוא חל בשבת.
דעה שלישית היא דעת ר' אלעזר ברבי צדוק, שאת התרומה יש לבער מלפני השבת, ואילו את החולין בשבת.

בגמרא (פסחים מט א) על המשנה הזו מובאת ברייתא שמעיד ר' אלעזר בר' צדוק על אביו שפעם אחת שבת ביבנה וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין ממונה של רבן גמליאל ואמר שהגיע העת לבער את החמץ. ומספר ר' אלעזר שהלך אחר אביו, ר' צדוק, וביערו את החמץ. כלומר שעשו כן בשבת.

שיטות הראשונים בביאור המחלוקת

רש" בגמרא (פסחים מט א) מסביר שלדעת ר' מאיר צריך לבער הכל, מלבד מה שצריך לאכילתו בשבת. ולדעת ר' אלעזר בר צדוק אמנם את התרומה מבער הכל מלפני שבת, כיוון שאם יישאר לו ממנה בשבת לא יוכל להאכילה לזרים או לבהמה, וגם להשהותה אינו יכול, אך את החולין יכול יכול להאכיל לאחרים, גם אם יישאר לו.
יוצא מדבריו שלדעת חכמים אינו צריך לבער כלום מלפני השבת, לא תרומה ולא חולין, אלא מבער כמו בכל שנה בי"ד.

עוד מובאת בגמרא (פסחים יג א) בברייתא אחרת דעתו של ר' אלעזר איש ברתותא משום ר' יהושע שמבערין את הכל לפני השבת ושורפין תרומות תלויות וטמאות וטהורות, ומשיירים מזון שתי סעודות מן הטהורות כדי לאכול בשבת עד ארבע שעות.
ובסוף הברייתא כתוב שלא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו, כלומר שצריך לבער מלפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות.

דעת הרי"ף

הרי"ף (ה א) הביא דברי ר' אלעזר איש ברתותא, אך הביא בהמשך (טז א) גם את מחלוקת התנאים במשנה וכתב שהלכה כר' אלעזר בר' צדוק לפי שהוא עומד בשיטת ר' אלעזר איש ברתותא.
המפרשים עמלו כדי להבין כוונתו, שהרי לכאורה ר' אלעזר איש ברתותא ור' אלעזר בר' צדוק אמרו דברים שונים. כך הביא הר"ן (ד"ה ומיהו) בשם רבנו אפרים ששאל איך חיבר הרי"ף את דבריהם יחד, והרי הם חלוקים בתרתי, גם בחולין לפי ר' אלעזר איש ברתותא יש לבער את הכל מלפני השבת ולראב"צ בזמנו, כלומר בשבת. וגם בתרומה לפי ר' אלעזר איש ברתותא יש לשייר שתי סעודות, ואילו ראב"צ לא הזכיר שיור כלל.

והר"ן עצמו כתב לבאר דברי הרי"ף שבאמת אין מחלוקת בין ראא"ב לראב"צ שדברי ראב"צ מתייחסים רק לתרומה ולא לחולין, וגם מש"כ 'מבערין את הכל' הכוונה לתרומה ולא לחולין, ואף ראב"צ סובר כן שיש לבער מלפני השבת, ומה שלא כתב שיש לשייר שתי סעודות, לפי שהוא לא עסק בעניין השיור, אבל ודאי סובר הוא כן. ולענין חולין קיימא לן כראב"צ שיש לבער בזמנו, שכן היא גם דעת רבנן, וגם ראא"ב לא חולק בזה.

בבית יוסף (אורח חיים תמד ד"ה ודבריו תמוהין) השיג על דברי הר"ן בזה, שלא ייתכן לומר שהרי"ף פסק להלכה כראא"ב רק לענין תרומה, שאין דרכו להביא אלא את ההלכות שנוהגות בזמן הזה.
לכן מסביר הבית יוסף באופן אחר, שדברי הרי"ף שאמר שראב"צ קאי כראא"ב זהו רק לענין חולין, שגם בזה מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות, ומה שאמר ראב"צ בזמנו הכוונה למה שנשאר מאותן שתי סעודות שנותרו. ולפי זה יוצא ששיטת הרי"ף להלכה היא שיש לבער את כל החמץ מערב שבת, ולשייר מזון שתי סעודות, ואם נשאר מהן אחר שאכל, יש לבערן בשבת.