ערב פסח שחל בשבת

מקורות
משנה:	פסחים ג ו
בבלי:	פסחים יג א, מט א
רמב"ם:	חמץ ומצה ג ג
שולחן ערוך:	אורח חיים תמד

מתי מבערים ומבטלים את החמץ כשחל ערב פסח בשבת, וכיצד יש להתנהג בעניין אכילת סעודות השבת.

מחלוקת התנאים

המשנה (פסחים ג ו) מביאה מחלוקת התנאים לעניין יום ארבע עשר בניסן שחל בשבת, מתי יש לבער את החמץ.
לדעת רבי מאיר מבערים את הכל מלפני השבת, כלומר גם תרומה וגם חולין יש לבער לפני שבת.
לדעת חכמים בזמנו, כלומר אינו שונה מבכל שנה שיש לבער את החמץ ביום י"ד, אף שהוא חל בשבת.
דעה שלישית היא דעת ר' אלעזר ברבי צדוק, שאת התרומה יש לבער מלפני השבת, ואילו את החולין בשבת.

בגמרא (פסחים מט א) על המשנה הזו מובאת ברייתא שמעיד ר' אלעזר בר' צדוק על אביו שפעם אחת שבת ביבנה וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין ממונה של רבן גמליאל ואמר שהגיע העת לבער את החמץ. ומספר ר' אלעזר שהלך אחר אביו, ר' צדוק, וביערו את החמץ. כלומר שעשו כן בשבת.

עוד קודם לכן בגמרא (פסחים יג א) מובאת בברייתא אחרת באותו עניין, שמציגה את דעתו של ר' אלעזר איש ברתותא משום ר' יהושע, שסובר שכאשר ערב פסח חל בשבת, יש לבער את הכל לפני השבת ולשרוף תרומות תלויות וטמאות וטהורות, ומשיירים מזון שתי סעודות מן הטהורות כדי לאכול בשבת עד ארבע שעות.
ולדעת חכמים באותה הברייתא אין לשרוף את הטהורות, שמא ימצאו להן אוכלין בשבת, והרי הוא שורף תרומה בידיים לחינם. אמנם את התלויות כן שורפים שאין אנו חוששים שמא יבוא אליהו ויטהרם, שהרי מקובלנו שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח.
בסוף הברייתא כתוב שלא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' אלעזר איש ברתותא, כלומר שצריך לבער מלפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות.
הראשונים יצאו לפרש את דבריו האם הוא מדבר דווקא על תרומה או גם על חולין, ומה היחס בינו לבין שאר התנאים שהובאו לעיל, וכיצד ההלכה.

בתוספתא (פסחים ג ט) מובאות דעות התנאים הנ"ל בענין, שלדעת ר' מאיר יש לבער את הכל מלפני השבת, גם חולין וגם תרומה טהורה וטמאה.

שיטות הראשונים

שיטת רש"י

רש" בגמרא (פסחים מט א) מסביר שמה שאמר ר' מאיר שצריך לבער את הכל, אין הכוונה הכל ממש, אלא רק מה שעתיד לבער בכל מקרה, אך מה שצריך לאכילתו בשבת אינו צריך לבער.
ובדעת ר' אלעזר בר צדוק שחילק בין תרומה לחולין, הסביר רש"י שאת התרומה מבער הכל מלפני שבת, כיוון שאם יישאר לו ממנה בשבת לא יוכל להאכילה לזרים או לבהמה, וגם להשהותה אינו יכול מפני איסור חמץ, אך את החולין אינו צריך לבער כלל, כיון שיכול להאכיל לאחרים אם יישאר לו.
רש"י לא התייחס לשיטת חכמים, אבל לכאורה מדבריו יוצא שלדעת חכמים אינו צריך לבער כלום מלפני השבת, לא תרומה ולא חולין, אלא מבער הכל כמו בכל שנה בי"ד.

רי"ף ופרשניו

הרי"ף (ה א) הביא דברי ר' אלעזר איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע, ופסק כמותו להלכה, כלומר שמבערין את הכל מלפני השבת, ורק משיירין מזון שתי סעודות מהתרומות הטהורות. ובהמשך הביא (טז א) גם את מחלוקת התנאים במשנה, וכתב שהלכה כר' אלעזר בר' צדוק לפי שהוא עומד בשיטת ר' אלעזר איש ברתותא. כדבריו העתיק גם הרא"ש (ג ו).
המפרשים עמלו כדי להבין כוונת הרי"ף, שהרי לכאורה ר' אלעזר איש ברתותא ור' אלעזר בר' צדוק אמרו דברים שונים. לפי ר' אלעזר איש ברתותא יש לבער את הכל מלפני השבת, ולכאורה משמע שגם את החולין, ואילו לראב"צ בזמנו, כלומר בשבת. וגם לענין תרומה, לפי ר' אלעזר איש ברתותא יש לשייר שתי סעודות, ואילו ראב"צ לא הזכיר שיור כלל ומשמע שיש לבער את הכל מלפני השבת. כן הקשה הר"ן (ד"ה ומיהו) בשם רבנו אפרים.

בעל המאור

בעל המאור (ה א) באמת חלק על הרי"ף וכתב שראב"צ ור"א איש ברתותא אינם באותה שיטה, אלא חלוקים הם. שראא"ב אינו סובר כלל ביעור בזמנו, כפי שסובר ראב"צ בחולין. וסובר בעל המאור, שלא קיי"ל כר' אלעזר איש ברתותא אלא לענין סוף זמן אכילה, אך לענין ביעור מלפני השבת אין הלכה כמותו. ולכן פסק להלכה כחכמים שמבערים הכל בזמנן, כלומר ביום י"ד אף שחל בשבת.

הראב"ד וסיעתו

הראב"ד כתב ליישב שיטת הרי"ף מהשגת בעל המאור, שר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא לא דיבר כלל על חולין אלא רק על תרומה, ואותה צריך לבער לפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות, שזו גם דעתו של ר' אלעזר בר' צדוק, שאף שאמר לבער תרומה מלפני השבת, כוונתו מלבד השיור שמשייר לשבת. נמצא ששווים הם לענין תרומה. וגם לענין חולין שראא"ב לא גילה דעתו להדיא, אבל סובר הוא שמבערין אותן בזמנן כדעת ראב"צ, שדין החולין כדין ב' הסעודות המצומצות של תרומה, שחולין כיון שאוכליו מרובין, אין מניעה להשאירו לשבת.
כן כתב גם הרמב"ן במלחמות השם.
גם הר"ן כתב כדברי הראב"ד, שאין מחלוקת בין ראא"ב לראב"צ שדברי ראב"צ מתייחסים רק לתרומה ולא לחולין, ואף שכתב 'מבערין את הכל' הכוונה לתרומה ולא לחולין, ואף ראב"צ סובר כן שיש לבער מלפני השבת, ומה שלא כתב שיש לשייר שתי סעודות, לפי שהוא לא עסק בעניין השיור, אבל ודאי סובר הוא כן. ולענין חולין קיימא לן כראב"צ שיש לבער בזמנו, שכן היא גם דעת רבנן, וגם ראא"ב לא חולק בזה.

הסבר הבית יוסף

בבית יוסף (אורח חיים תמד ד"ה ודבריו תמוהין) השיג על דברי הר"ן בזה, שלא ייתכן לומר שהרי"ף פסק להלכה כראא"ב רק לענין תרומה, שאין דרכו להביא אלא את ההלכות שנוהגות בזמן הזה. ועוד הקשה מכך שבדברי ר' אלעזר איש ברתותא הוא אומר 'מבערין את הכל' משמע גם החולין, ודלא כתירוץ הר"ן שאמר שדבריו הם רק לענין תרומה.
לכן מסביר הבית יוסף באופן אחר, שדברי הרי"ף שאמר שראב"צ קאי כראא"ב זהו רק לענין חולין, שגם בזה מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות, ומה שאמר ראב"צ 'בזמנו' הכוונה למה שנשאר מאותן שתי סעודות שנותרו. ולפי זה יוצא ששיטת הרי"ף להלכה היא שיש לבער את כל החמץ מערב שבת, ולשייר מזון שתי סעודות, ואם נשאר מהן אחר שאכל, יש לבערן בשבת.

בספר פני יהושע (פסחים מט א ד"ה ר' אלעזר בר צדוק) כתב ליישב קושיית הב"י, שודאי נפקא מינה גם בזמן הזה לעניין חלה, שהפרשת חלה בטומאה מביאים לכהן קטן, וא"כ שפיר אצטריך הרי"ף לאשמעינן שבערב פסח שחל בשבת, אין להמתין מלבער את החלה שמא ימצא כהן קטן או גדול שטבל לקריו, אלא צריך לבער את הכל מלפני בשבת וכר' אלעזר בר' צדוק.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בפירוש המשניות כותב שהלכה כר' אלעזר בר' צדוק.
ובהלכות (חמץ ומצה ג ג) כתב שאם חל ארבע עשר להיות בשבת בודקים בליל י"ג, ומניחים ממנו כדי לאכול בשבת עד ארבע שעות, ואת השאר יש לבער מלפני השבת. ולכאורה זה דלא כר' אלעזר בר' צדוק, שסובר שרק בתרומה יש לבער מלפני השבת אבל בחולין מבער את הכל בזמנו, דהיינו בשבת.
ובאמת הראב"ד במקום השיג עליו כנ"ל, וכתב שבחולין אין לבער כלום, שכן דעת ר' אלעזר בר' צדוק ור' אלעזר איש ברתותא, וכפי שפירשו את דברי הרי"ף.

המגיד משנה כתב שהרמב"ם פוסק למעשה כר' אלעזר איש ברתותא וסובר שהוא דיבר לא רק על תרומה אלא גם על חולין, וכלשונו 'שורפין את הכל'. וזהו כסתם מתני' בפרק שלישי, ולא כחכמים. שכיוון שאמרו בברייתא שקבעו הלכה כר' אלעזר איש ברתותא, קיימא לן הכי ולא כחכמים דמתניתין. כדבריו כתב גם הגר"א בביאורו (אורח חיים תמד ד"ה ומבערין).
ויש להעיר על זה, שבפירוש המשניות כתב הרמב"ם במפורש שהלכה כר' אלעזר בר' צדוק, וצ"ל לפי המ"מ שהרמב"ם חזר בו מזה.