הבדלים בין גרסאות בדף "מצב הגוף בשעת קריאת שמע"

אבל ה'''רי"ף''' (ז ב) כתב שאין הלכה לא כרב נתן ולא כר' יוחנן, אלא כרבא שאמר לעיל בגמרא שהלכה כר' מאיר ש[[אין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון בלבד]]. וכתב שהטעם שפסק בה"ג כרב נתן, הוא משום שסובר שנדחו דברי ר' יוחנן מההלכה מפני דברי רבא שאמר שאין צריך כוונה אלא פסוק ראשון בלבד. אך כתב הרי"ף שמטעם זה גופא יש לדחות גם דברי רב נתן, שאמר שיש לעמוד עד 'על לבבך', שהרי הלכה כרבא ואין צריך לעמוד אלא בפסוק ראשון בלבד.  

<BR/>ה'''רא"ש''' בפסקים (ב ג) הביא שתי הדעות ולא הכריע בדבר<ref>אמנם הב"ח כתב שמשמע שס"ל לרא"ש כבה"ג והראב"ד, ושכן נוטה דעת הטור, וצ"ע מדברי התוספות רא"ש, שמפורש בו שפוסק כרבא דבעי פסוק ראשון בלבד בעמידה.</ref>, אבל ביאר את מחלוקתם, שלפי הרי"ף חובת העמידה היא משום כוונה ולכן אין צורך אלא בפסוק ראשון, ואילו לפי בה"ג הטעם הוא כדי שלא תהיה קריאת עראי, וכשם ש[[אסור לרמוז ולקרוץ]] מטעם זה. ואף שלטעם עראי חוששים בכל פרק ראשון, מ"מ להלך מותר אחרי 'על לבבך', משום שבפסוק שלאחר מכן כתיב 'ובלכתך בדרך', שמותר לקרוא מהלך. אמנם ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה ואזדא) כתב שדעת ר' יוחנן שמצריך עמידה כל פרק ראשון, הוא משום כוונה ולא משום קריאת עראי, ולכן פוסק שם הלכה כרבא.

ה'''טור''' (אורח חיים סג) הביא שתי הדעות ולא הכריע, וכן הוא ב'''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה ג ב כג ד)<ref>ובאליה רבה (ו) מנה אותו עם דעת בה"ג והראב"ד וצ"ע.</ref>.  

אמנם ה'''בית חדש''' (ג) השיג על דבריו וכתב שנראה שאין להקל, אלא יש לנקוט לחומרא כבה"ג והראב"ד והרא"ש והטור, וביותר שדעת ההגהות מיימוניות שיש לקרוא כל הפרשה מעומד וכדעת ר' יוחנן. וכדבריו פסק גם הרב '''אליה רבה'''. וכן דעת הרב '''חסד לאלפים''' (ו), והרב '''כף החיים''' סופר (סג יא) להחמיר היכא דאפשר. וב'''משנה ברורה''' (יא) כתב שיש מחמירין.  

<BR/>ה'''בית חדש''' (ג) לא הביא דברי הרא"ש ורבנו ירוחם, אבל כתב מדיליה שכיון שהטעם שצריך לעמוד בפסוק ראשון או עד על לבבך, הוא משום שבזה עיקר הכוונה, לכן אסור להחמיר ולהמשיך לעמוד גם בשאר הפרשה, שאם כן הוא נראה כעושה כבית שמאי שאמרו 'בבוקר יעמדו'. ודייק כן גם מדברי הרמב"ם שכתב 'והשאר קורא והוא מהלך, משמע שאסור לעמוד לפי שנראה שעושה כבית שמאי.

<BR/>אבל ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לחלוק על דברים אלו, וסובר שלא נאסר משום עושה כדברי בית שמאי, אלא כאשר היה יושב ונעמד, שאין בזה שום תועלת לכוונה, דאדרבה בישיבה יש כוונה טפי. אבל אם מהלך ונעמד בשביל לכוון יותר, אפילו ממשיך את כל הפרשה, תבוא עליו ברכה. והראיה שהרי לר' יוחנן צריך לעשות כן לכתחילה, ובודאי לא אתי כבית שמאי. וכן דעת ה'''מגן אברהם''' (ד) שאין איסור לעמוד כל הפרשה. וכן הסכים ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב). וכן פסק ה'''משנה ברורה''' (יא).

ב'''בית חדש''' (ג) דייק מדברי הרמב"ם שכתב 'מי שהיה מהלך על רגליו', שדווקא בהולך ברגליו הדברים אמורים שצריך לעמוד לפסוק ראשון או עד על לבבך, אבל המהלך על בהמה או יושב בקרון, יכול לכוון היטב ואינו צריך לעמוד, ולא אמרינן בזה מהלך כרוכב דמי.

<BR/>והרב '''טורי זהב''' (ב) חילק בין בהמה לקרון, שהמנהיג את הבהמה הרי הוא טרוד בהנהגתה, ואינו יכול לכוון שפיר. אבל היושב בעגלה שפיר יכול לכוון ואינו צריך להעמיד העגלה. ומה שכתב הרמב"ם 'מהלך ברגליו' לא בא למעט אלא בהמה בלבד.

הרב '''אליה רבה''' כתב שמדברי שו"ת בית יעקב (עא) משמע שבקרון אפילו מנהיג אין צריך לעמוד, ובבהמה אפילו רכוב צריך לעמוד, והסכים לדבריו. וכן הביא הרב '''שערי תשובה''' (ד). אבל ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב) כתב שבט"ז משמע איפכא, שהכל תליא בכיוון דעתו, ומנהיג אפילו בקרון צריך לכוון דעתו וחייב לעמוד, ואילו רכוב על גבי בהמה אין צריך לעמוד. והוא עצמו הכריע שעל גבי בהמה לעולם יעמוד, ואילו מנהיג בעגלה יעמוד רק פסוק ראשון. גם ה'''מחצית השקל''' (ד ד"ה או רוכב) הבין בדעת הט"ז שהמנהיג את העגלה צריך לעמוד.

ב'''משנה ברורה''' (י) לא חילק כלל בין מנהיג לרכוב, אלא רק כתב שביושב בקרון או בספינה אין צריך לעמוד וכדעת הב"ח, ואילו ברוכב על גבי בהמה נכון להחמיר.

== הערות שוליים ==

{{הערות שוליים}}