הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 92: שורה 92:
הראשונים דנו ביחס בין שתי הברייתות והלישנות בגמרא, אם חולקות הן אחת על השניה, וכמי ההלכה. וכן דנו מה ההגדרה של זמן זה שבין עמוד השחר לנץ לפי כל לישנא, וביחס לגמרא במגילה (כ.) האומרת שזמן היום לענין עשיית מצוות מתחיל מהנץ החמה, ואם עשה משעלה עמוד השחר יצא.
הראשונים דנו ביחס בין שתי הברייתות והלישנות בגמרא, אם חולקות הן אחת על השניה, וכמי ההלכה. וכן דנו מה ההגדרה של זמן זה שבין עמוד השחר לנץ לפי כל לישנא, וביחס לגמרא במגילה (כ.) האומרת שזמן היום לענין עשיית מצוות מתחיל מהנץ החמה, ואם עשה משעלה עמוד השחר יצא.


ה'''רי"ף''' (ב א) העתיק את שתי הברייתות וכתב ששתיהן להלכה, אלא שהוסיף שהברייתא שמתיר רשב"י לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר שהו רק בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה, אבל אם עשה כן במזיד או בפשיעה לא יצא ידי חובתו.
ה'''רי"ף''' (ב א) העתיק את שתי הברייתות וכתב ששתיהן להלכה, אלא שהוסיף שהברייתא שמתיר רשב"י לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר שהו רק בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה, אבל אם עשה כן במזיד או בפשיעה לא יצא ידי חובתו. כדברים אלו כתב גם ה'''רמב"ם''' (קריאת שמע א י) שהקורא את שמע אחר שעלה השחר לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן היה אנוס, כגון שיכור או חולה.


'''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב שלדעתו שתי הברייתות חלוקות בדין איזו קריאת שמע מותר לקרוא בין עמוד השחר לנץ, ושיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא בו קריאת שמע של ערבית. ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד.
'''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב שלדעתו שתי הברייתות חלוקות בדין איזו קריאת שמע מותר לקרוא בין עמוד השחר לנץ, ושיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא בו קריאת שמע של ערבית. ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד.
שורה 112: שורה 112:


===טיוטה===
===טיוטה===
בלישנא הראשונה, במילים "לעולם ליליא הוא", הוא אומר, שבלשון העולם נקרא זמן זה לילה, אע"פ שיוצא בהן יד"ח מצוות היום, כתפילין וציצית, כפי שכתוב סמכת מגילה (כ, א), שכולם שעשאן משעלה עה"ש יצא, מ"מ זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה יעשה מצוות אלו אחר הנץ החמה, משום שזמן זה נראה כלילה. וכן הוא אומר שלעניין ק"ש יכול להיקרא לילה למי שנאנס ולא קרא לפני עה"ש, ויוצא בו יד"ח, אך גם משמש כיום במקום הצורך, כגון למי שצריך להחזיק בסוסו בדרך, מכיוון שיש אנשים שקמים בזמן זה. ומקשה הרא"ש, שאם יוצא יד"ח ק"ש של ערבית אחר שיעלה עה"ש, היה לרשב"י לומר במפורש חידוש זה, שהוא גדול יותר מאשר מה שאמר שפעמים שקורא ק"ש פעמיים בלילה אחד ויוצא יד"ח פעמיים. ומתרץ, שרצה רשב"י לחדש שקורא ק"ש פעמיים- סמוכות זו לזו- ויוצא בהן יד"ח פעמיים, ולכן הוצרך לומר שקורא פעם אחת קודם עה"ש ופעם אחת אחרי, שאם יארע שיצטרך לקרוא גם של ערבית וגם של שחרית בזמן זה שבין עה"ש לנץ החמה, זה ודאי א"א, שסתרי אהדדי. וממשיך הרא"ש ומסביר את לישנא בתרא, שהמילים "לעולם יממא הוא", משמעותן שבלשון העולם נקרא זמן זה יום, וכן לגבי המצוות שמצוותן ביום, ניתן בדיעבד לקיימן בזמן זה, אולם רשאי לצאת יד"ח ק"ש דלילה אם נאנס, מכיוון שיש אנשים ששוכבים בזמן זה. ומסכם הרא"ש ואומר שכך לא סותרות ברייתות אלו. ומוסיף, שגם מה שאמר ר"ג לבניו שאם לא עלה עמוד השחר הם חייבים לקרוא, זה דווקא משום שלא נאנסו, אולם אם היו אנוסים, היו יכולים לקרוא עד הנץ החמה.
בט"ז ביאר את ההבדל שבין בניו של ר"ג לבין שני התלמיד שהיו בהילולת בנו של רבי יהושע בן לוי, שנחשבו בגמר לאנוסים, שבניו של ר"ג לא השתכרו אלא רק שהו במשתה, ולכן היו שוגגים הקרובים למזידים, משא"כ אותם תלמידים שהיו בהילולת בנו של ריב"ל, שהם השתכרו לפני תחילת זמן ק"ש, והיו שוגגים גמורים. ומכאן מסיק הט"ז שאם נשתכר אדם אחר זמן ק"ש אין זה אונס, ולא יוכל לקרוא אלא רק עד שיעלה עמוד השחר.
ויוצא מדברינו שנחלקו התוספות ובעל המאור עם הרא"ש בביאור שתי הלישנות. לדעת התוספות ובעל המאור חלוקות שתי הלישנות, שללישנא א' הזמן שבין עה"ש לנץ החמה הוי יום לעניין ק"ש, ומכונה לילה לעניין שאר מצוות הנוהגות ביום, ולכן ניתן לקרוא בו ק"ש דשחרית, ואילו בק"ש דערבית לא יוצא יד"ח בזמן זה גם אם נאנס, ולדעת לישנא ב' זמן זה הוי לילה לעניין ק"ש, ומכונה יום לעניין מצוות הנוהגות ביום, וניתן לקרוא בו ק"ש דערבית, ובק"ש דשחרית לא יוצא יד"ח גם אם נאנס (התוספות כתב כן בפירוש, וכן נראה לומר בדעת בעל המאור).       
ולדעת הרא"ש אין נפקא מינא הלכתית בין לישנא א' ללישנא ב', ולדעת שתיהן, אם נאנס, רשאי לקרוא ק"ש דערבית בזמן זה, ובק"ש דשחרית יוצא יד"ח במקום הצורך. וכל החלוקה בין שתי הלישנות היא בשאלה האם זמן זה מכונה לילה בפי האנשים (דעת לישנא א') או שמכונה יום (דעת לישנא ב'). אולם הרא"ש מסייג ואומר שאינו רשאי לקרוא בזמן זה גם ק"ש דערבית וגם ק"ש דשחרית בשום מצב.  בנוסף לכך, מדברי התוספות נראה שרשאי לקרוא ללישנא א' ק"ש דשחרית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס, ואפילו אם הזיד (למעשה ציין בדבריו שדווקא מזמן שיכיר בין תכלת לכרתי רשאי), וכן ללישנא ב' רשאי לקרוא ק"ש דעברית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס,  ואפילו לכתחילה, שכן אם אין לקרוא כלל ק"ש של הזמן האחר, משמע שזמן זה מיוחד לק"ש הזו, ועוד שלא כתב בדבריו שרק באונס מותר לו לקרוא בזמן זה, בניגוד לרא"ש שכתב זאת במפורש, וכן בעל המאור כתב כן בפירוש, שרשאי לקרוא ק"ש אחר שעלה עה"ש גם אם הזיד, ופסק כאמור כלישנא בתרא. וגם הריא"ז כתב שיוצא יד"ח אם קורא ק"ש דערבית גם אחר עה"ש, קודם הנץ, גם אם לא נאנס. וכן כתב בהלכה ברורה (רלה, כה) בדעת תוספות רי"ד, שמכיוון שלא חילק בין נאנס ללא נאנס, משמע שסובר שגם כשלא נאנס יוצא ידי חובה. אמנם קצת תמוה לי למה לא הזכיר הבירור הלכה שם את דעת תוספות שסובר, שגם הוא לא מחלק בין נאנס ללא נאנס.
 
===דעת הרי"ף והרמב"ם בביאור דברי רשב"י===
 
והרי"ף כתב, שמה שאמר רשב"י שיוצא יד"ח ק"ש דערבית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה הוא דווקא בשעת הדחק, כגון שיכור או חולה, אך העושה כן במזיד או בפשיעה לא יוצא יד"ח, וראייתו מהמקרה המובא בגמ' בשני התלמידים שלא קראו משום שהיו בהילולא, ולכן הייתה זו שעת הדחק, ורק משום כך הורה להם רבי יהושע בן לוי לסמוך על רשב"י, ונימק זאת בכך, שכדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק. ומה שאמר רשב"י שיוצא יד"ח ק"ש דשחרית לאחר שעלה עה"ש, זה לא לכתחילה, אלא בדיעבד או בשעת הדחק, כגון שהשכים לצאת לדרך וכיו"ב. וביאר רבו של רבנו יונה, שדווקא כשיודע שהשיירה הולכת במהרה ולא ימתינו לו כלל כך שלא יוכל לומר ק"ש, אך אם יש לו אפשרות יכול לקוראה בדרך, ואז יקרא אותה בזמנה לכתחילה (עפ"י המבואר בדף ל, א, שהמשכים לדרך מחכה עד זמן ק"ש וקורא). ולפני כן כתב הרי"ף שכל דברי רשב"י, בין לישנא א' ובין לישנא ב', הם להלכה. ומכאן הסיק תר"י שלדעת הרי"ף שתי הלישנות אינן חלוקות, שכן אם כל מה שאמר הוא להלכה, ודאי שלא יכולה להיות מחלוקת בדבריו.    ויוצא שהרי"ף והרא"ש הם בדעה אחת, מלבד הבדל אחד, שלדעת הרא"ש הקורא ק"ש דשחרית יוצא רק בשעת הדחק, ולדעת הרי"ף יוצא בדיעבד גם אם הזיד.
וכדעת הרי"ף כך דעת הרמב"ם, שכתב (הלכות ק"ש א, יב): "מי שהקדים וקרא ק"ש של שחרית אחר שעלה עה"ש, אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה, יצא ידי חובתו, ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחילה משעלה עמוד השחר". מבואר בדבריו ברישא של דבריו שאם קרא בדיעבד בזמן זה, יצא יד"ח, גם אם לא הייתה זו שעת הדחק, וכן כתב בכסף משנה שם, שדברי הרמב"ם הם כדברי הרי"ף. ולעניין ק"ש דערבית בזמן זה כתב כמו הרי"ף והרא"ש (שם א, י).
וכן דעת הרשב"א, וכתב שאפילו סמוך לנץ ממש רשאי לקרוא ק"ש דערבית, ודווקא אם נאנס, אבל אם עבר במזיד, או אפילו אם פשע, אינו יוצא. ומוכיח זאת מהמעשה שמובא במשנה לגבי בניו של ר"ג, שאמר להם שחייבים לקרוא משום שלא עלה עמוד השחר, ומשמע שאם היה עולה לא היו יכולים לקרוא, והם וודאי לא היו שוגגים גמורים, אלא פשעו, שנמשכו אחר המשתה.    ובט"ז ביאר את ההבדל שבין בניו של ר"ג לבין שני התלמיד שהיו בהילולת בנו של רבי יהושע בן לוי, שנחשבו בגמר לאנוסים, שבניו של ר"ג לא השתכרו אלא רק שהו במשתה, ולכן היו שוגגים הקרובים למזידים, משא"כ אותם תלמידים שהיו בהילולת בנו של ריב"ל, שהם השתכרו לפני תחילת זמן ק"ש, והיו שוגגים גמורים. ומכאן מסיק הט"ז שאם נשתכר אדם אחר זמן ק"ש אין זה אונס, ולא יוכל לקרוא אלא רק עד שיעלה עמוד השחר.
 
===ביאור נוסף של התוספות בסוגיה===
 
ובהמשך דבריו של התוספות בד"ה "לעולם יממא הוא" הקשה, שרשב"י אמר דבריו אלה בשם ר"ע, אולם ר"ע בהמשך הגמ' (ט, ב), אמר שזמן ק"ש דשחרית הוא משיכיר בין חמור לערוד, משמע שגם לפני הנץ החמה רשאי לקרוא ק"ש, ולמה לא יוצא ידי חובה בק"ש דשחרית בזמן זה. ותירץ, שבאמת שתי מימרות אלה בשם ר"ע הן של שני תאנים שחלוקים ביניהם בדעת ר"ע. והביא אפשרות נוספת לתירוץ, שהוי יום גם לעניין ק"ש, ולא רק לגבי המצוות הנוהגות ביום, וזאת מכיוון שיש אנשים שקמים בשעה זו. ולפי תירוצו השני הוא אינו חולק על הרא"ש, לפחות בביאור הלישנא השנייה, ומודה לו שניתן לקרוא גם ק"ש דשחרית בזמן זה, ובלבד שלא יקרא באותו זמן גם של לילה וגם של יום, כדברי הרא"ש. וגם הרא"ש התייחס לקושייה שהקשה תוספות לגבי רבי עקיבא, ובתירוצו הראשון תירץ כפי שתירץ התוספות בתירוץ הראשון, ששני תנאים הם אליבא דר"ע. ובתירוץ השני כתב, שזה שנאמר כאן אחר הנץ החמה לאו דווקא הוא, שה"ה קודם הנץ, שכן כבר מזמן שיכיר בין חמור לערוד רשאי לקרוא ק"ש דשחרית לכתחילה, ונקט הנץ החמה כדי לומר שלאחר הנץ החמה אינו יכול לקרוא ק"ש של ערבית גם אם נאנס.


==דעת רש"י לגבי ברכת השכיבנו לאחר עה"ש ודעת תוספות והרי"ף==
==דעת רש"י לגבי ברכת השכיבנו לאחר עה"ש ודעת תוספות והרי"ף==

תפריט ניווט