9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 98: | שורה 98: | ||
<BR/>גם ''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר. וה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון עצמו התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. | <BR/>גם ''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר. וה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון עצמו התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. | ||
ב'''תוספות''' (ח ב ד"ה לא לעולם, ט א ד"ה לעולם) מבואר ששתי הברייתות חלוקות הן. שלפי הברייתא הראשונה זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות, לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות, שזמן זה הוא לילה לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא לילה, ואין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | |||
<BR/>עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות פליגי אהדדי, אם זמן זה שבין עלות השחר לנץ הוא זמן קריאת שמע של ערבית או קריאת שמע של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק. | |||
אולם | אולם ה'''רא"ש''' (א ט) אינו סובר כתוספות וכבעל המאור. שהרא"ש כותב שזמן זה שבין עלות השחר לנץ נחשב הוא ליום לענין שאר מצוות, כמו ששנינו במגילה (כ א) שכל המצוות אם עשאן אחר עלות השחר יצא. מכל מקום לכתחילה אין לעשותן, כיוון שנראה הוא כלילה, ומסיבה זו גם אין לו לקרוא לכתחילה קריאת שמע של ערבית. | ||
===טיוטה=== | |||
בלישנא הראשונה, במילים "לעולם ליליא הוא", הוא אומר, שבלשון העולם נקרא זמן זה לילה, אע"פ שיוצא בהן יד"ח מצוות היום, כתפילין וציצית, כפי שכתוב סמכת מגילה (כ, א), שכולם שעשאן משעלה עה"ש יצא, מ"מ זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה יעשה מצוות אלו אחר הנץ החמה, משום שזמן זה נראה כלילה. וכן הוא אומר שלעניין ק"ש יכול להיקרא לילה למי שנאנס ולא קרא לפני עה"ש, ויוצא בו יד"ח, אך גם משמש כיום במקום הצורך, כגון למי שצריך להחזיק בסוסו בדרך, מכיוון שיש אנשים שקמים בזמן זה. ומקשה הרא"ש, שאם יוצא יד"ח ק"ש של ערבית אחר שיעלה עה"ש, היה לרשב"י לומר במפורש חידוש זה, שהוא גדול יותר מאשר מה שאמר שפעמים שקורא ק"ש פעמיים בלילה אחד ויוצא יד"ח פעמיים. ומתרץ, שרצה רשב"י לחדש שקורא ק"ש פעמיים- סמוכות זו לזו- ויוצא בהן יד"ח פעמיים, ולכן הוצרך לומר שקורא פעם אחת קודם עה"ש ופעם אחת אחרי, שאם יארע שיצטרך לקרוא גם של ערבית וגם של שחרית בזמן זה שבין עה"ש לנץ החמה, זה ודאי א"א, שסתרי אהדדי. וממשיך הרא"ש ומסביר את לישנא בתרא, שהמילים "לעולם יממא הוא", משמעותן שבלשון העולם נקרא זמן זה יום, וכן לגבי המצוות שמצוותן ביום, ניתן בדיעבד לקיימן בזמן זה, אולם רשאי לצאת יד"ח ק"ש דלילה אם נאנס, מכיוון שיש אנשים ששוכבים בזמן זה. ומסכם הרא"ש ואומר שכך לא סותרות ברייתות אלו. ומוסיף, שגם מה שאמר ר"ג לבניו שאם לא עלה עמוד השחר הם חייבים לקרוא, זה דווקא משום שלא נאנסו, אולם אם היו אנוסים, היו יכולים לקרוא עד הנץ החמה. | |||
ויוצא מדברינו שנחלקו התוספות ובעל המאור עם הרא"ש בביאור שתי הלישנות. לדעת התוספות ובעל המאור חלוקות שתי הלישנות, שללישנא א' הזמן שבין עה"ש לנץ החמה הוי יום לעניין ק"ש, ומכונה לילה לעניין שאר מצוות הנוהגות ביום, ולכן ניתן לקרוא בו ק"ש דשחרית, ואילו בק"ש דערבית לא יוצא יד"ח בזמן זה גם אם נאנס, ולדעת לישנא ב' זמן זה הוי לילה לעניין ק"ש, ומכונה יום לעניין מצוות הנוהגות ביום, וניתן לקרוא בו ק"ש דערבית, ובק"ש דשחרית לא יוצא יד"ח גם אם נאנס (התוספות כתב כן בפירוש, וכן נראה לומר בדעת בעל המאור). | ויוצא מדברינו שנחלקו התוספות ובעל המאור עם הרא"ש בביאור שתי הלישנות. לדעת התוספות ובעל המאור חלוקות שתי הלישנות, שללישנא א' הזמן שבין עה"ש לנץ החמה הוי יום לעניין ק"ש, ומכונה לילה לעניין שאר מצוות הנוהגות ביום, ולכן ניתן לקרוא בו ק"ש דשחרית, ואילו בק"ש דערבית לא יוצא יד"ח בזמן זה גם אם נאנס, ולדעת לישנא ב' זמן זה הוי לילה לעניין ק"ש, ומכונה יום לעניין מצוות הנוהגות ביום, וניתן לקרוא בו ק"ש דערבית, ובק"ש דשחרית לא יוצא יד"ח גם אם נאנס (התוספות כתב כן בפירוש, וכן נראה לומר בדעת בעל המאור). | ||
ולדעת הרא"ש אין נפקא מינא הלכתית בין לישנא א' ללישנא ב', ולדעת שתיהן, אם נאנס, רשאי לקרוא ק"ש דערבית בזמן זה, ובק"ש דשחרית יוצא יד"ח במקום הצורך. וכל החלוקה בין שתי הלישנות היא בשאלה האם זמן זה מכונה לילה בפי האנשים (דעת לישנא א') או שמכונה יום (דעת לישנא ב'). אולם הרא"ש מסייג ואומר שאינו רשאי לקרוא בזמן זה גם ק"ש דערבית וגם ק"ש דשחרית בשום מצב. בנוסף לכך, מדברי התוספות נראה שרשאי לקרוא ללישנא א' ק"ש דשחרית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס, ואפילו אם הזיד (למעשה ציין בדבריו שדווקא מזמן שיכיר בין תכלת לכרתי רשאי), וכן ללישנא ב' רשאי לקרוא ק"ש דעברית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס, ואפילו לכתחילה, שכן אם אין לקרוא כלל ק"ש של הזמן האחר, משמע שזמן זה מיוחד לק"ש הזו, ועוד שלא כתב בדבריו שרק באונס מותר לו לקרוא בזמן זה, בניגוד לרא"ש שכתב זאת במפורש, וכן בעל המאור כתב כן בפירוש, שרשאי לקרוא ק"ש אחר שעלה עה"ש גם אם הזיד, ופסק כאמור כלישנא בתרא. וגם הריא"ז כתב שיוצא יד"ח אם קורא ק"ש דערבית גם אחר עה"ש, קודם הנץ, גם אם לא נאנס. וכן כתב בהלכה ברורה (רלה, כה) בדעת תוספות רי"ד, שמכיוון שלא חילק בין נאנס ללא נאנס, משמע שסובר שגם כשלא נאנס יוצא ידי חובה. אמנם קצת תמוה לי למה לא הזכיר הבירור הלכה שם את דעת תוספות שסובר, שגם הוא לא מחלק בין נאנס ללא נאנס. | ולדעת הרא"ש אין נפקא מינא הלכתית בין לישנא א' ללישנא ב', ולדעת שתיהן, אם נאנס, רשאי לקרוא ק"ש דערבית בזמן זה, ובק"ש דשחרית יוצא יד"ח במקום הצורך. וכל החלוקה בין שתי הלישנות היא בשאלה האם זמן זה מכונה לילה בפי האנשים (דעת לישנא א') או שמכונה יום (דעת לישנא ב'). אולם הרא"ש מסייג ואומר שאינו רשאי לקרוא בזמן זה גם ק"ש דערבית וגם ק"ש דשחרית בשום מצב. בנוסף לכך, מדברי התוספות נראה שרשאי לקרוא ללישנא א' ק"ש דשחרית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס, ואפילו אם הזיד (למעשה ציין בדבריו שדווקא מזמן שיכיר בין תכלת לכרתי רשאי), וכן ללישנא ב' רשאי לקרוא ק"ש דעברית בזמן שבין עה"ש לנץ החמה גם שלא באונס, ואפילו לכתחילה, שכן אם אין לקרוא כלל ק"ש של הזמן האחר, משמע שזמן זה מיוחד לק"ש הזו, ועוד שלא כתב בדבריו שרק באונס מותר לו לקרוא בזמן זה, בניגוד לרא"ש שכתב זאת במפורש, וכן בעל המאור כתב כן בפירוש, שרשאי לקרוא ק"ש אחר שעלה עה"ש גם אם הזיד, ופסק כאמור כלישנא בתרא. וגם הריא"ז כתב שיוצא יד"ח אם קורא ק"ש דערבית גם אחר עה"ש, קודם הנץ, גם אם לא נאנס. וכן כתב בהלכה ברורה (רלה, כה) בדעת תוספות רי"ד, שמכיוון שלא חילק בין נאנס ללא נאנס, משמע שסובר שגם כשלא נאנס יוצא ידי חובה. אמנם קצת תמוה לי למה לא הזכיר הבירור הלכה שם את דעת תוספות שסובר, שגם הוא לא מחלק בין נאנס ללא נאנס. | ||