10,098
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 95: | שורה 95: | ||
'''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב בעה"מ שיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר עד הנץ החמה, ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד. | '''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב בעה"מ שיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר עד הנץ החמה, ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד. | ||
<BR/>'''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף, | <BR/>ה'''ראב"ד''' בהשגות על בעה"מ, כתב הסכים אמנם שהברייתות חלוקות אחת על השניה, שלפי הברייתא הראשונה אין לקרוא קריאת שמע של ערבית אפילו בדיעבד, ואילו לברייתא השניה יצא ידי חובה בדיעבד, אלא שהסביר שהרי"ף פסק כהברייתא השניה רק באונס, וזו כוונתו שהלכה כשתיהן, אך לא כבעה"מ שמותר לעשות כן אף במזיד, אלא רק באונס, וזו כוונת הגמרא שיש לסמוך על זה בשעת הדחק. אמנם הוסיף הראב"ד, שאף המזיד יכול לקרוא אחר עלות השחר, אפילו עם ברכותיה, אלא שלא יצא ידי חובת קריאת שמע. | ||
<BR/>גם ''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר. וה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון עצמו התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. | |||
בדומה למחלוקת הרי"ף ובעה"מ, נחלקו גם התוספות והרא"ש. שמדברי ה'''תוספות''' (ח ב ד"ה לא לעולם, ט א ד"ה לעולם) מבואר ששתי הברייתות חלוקות הן. שלפי הברייתא הראשונה זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה הוא יום ואין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית, ואילו לפי הברייתא השניה זהו לילה ואין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | בדומה למחלוקת הרי"ף ובעה"מ, נחלקו גם התוספות והרא"ש. שמדברי ה'''תוספות''' (ח ב ד"ה לא לעולם, ט א ד"ה לעולם) מבואר ששתי הברייתות חלוקות הן. שלפי הברייתא הראשונה זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה הוא יום ואין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית, ואילו לפי הברייתא השניה זהו לילה ואין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | ||