9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נוטל אדם את בנו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 10: | שורה 10: | ||
התקשו הראשונים, מדוע הגמרא מתעוררת לשאול על טעם החילוק בין דינר לאבן, רק לאחר אוקימתת ר' ינאי שמעמיד בתינוק שיש לו געגועין על אביו, והרי אף לולי אוקימתא זו יש להתעורר לשאלה למה לחלק בין אבן לדינר. | התקשו הראשונים, מדוע הגמרא מתעוררת לשאול על טעם החילוק בין דינר לאבן, רק לאחר אוקימתת ר' ינאי שמעמיד בתינוק שיש לו געגועין על אביו, והרי אף לולי אוקימתא זו יש להתעורר לשאלה למה לחלק בין אבן לדינר. | ||
'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי) תירצו בשם '''רבנו שמואל''' שבהוה אמינא סברה הגמרא שכל חפץ שביד התינוק בטל הוא אליו, ואין זה נחשב כלל שהגדול מטלטלו ולכן אבן מותר לפי שאין חשש שיגביהנו אך דינר אסור שמא יגביהנו. אבל השתא שאמר ר' ינאי שבאמת שום חפץ לא בטל לתינוק אלא שבאבן הותר משום געגועין, אם כן יש לכאורה להתיר גם בדינר שהרי מה לי אם יבוא להגביהנו, והרי בלאו הכי התרנו טלטול המוקצה. ועל זה תירצה הגמרא שמכל מקום יש לחלק בין טלטול בידיים לטלטול כאשר הוא ביד התינוק, שאף שהתירו ליטול את התינוק ואבן בידו משום געגועין, מ"מ ליטול המוקצה בידיים לא התירו, ולכן שייך לגזור דלמא נפיל ואתי לאתויי, וזה דווקא בדינר. | '''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי) תירצו בשם '''רבנו שמואל''' שבהוה אמינא סברה הגמרא שכל חפץ שביד התינוק בטל הוא אליו, ואין זה נחשב כלל שהגדול מטלטלו ולכן אבן מותר לפי שאין חשש שיגביהנו אך דינר אסור שמא יגביהנו. אבל השתא שאמר ר' ינאי שבאמת שום חפץ לא בטל לתינוק אלא שבאבן הותר משום געגועין, אם כן יש לכאורה להתיר גם בדינר שהרי מה לי אם יבוא להגביהנו, והרי בלאו הכי התרנו טלטול המוקצה. ועל זה תירצה הגמרא שמכל מקום יש לחלק בין טלטול בידיים לטלטול כאשר הוא ביד התינוק, שאף שהתירו ליטול את התינוק ואבן בידו משום געגועין, מ"מ ליטול המוקצה בידיים לא התירו, ולכן שייך לגזור דלמא נפיל ואתי לאתויי, וזה דווקא בדינר. וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (קמא ב ד"ה אי הכי). | ||
<BR/>ב'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וב'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי) ביארו את התוספות מעט יותר, שבשלב ההוא אמינא סברה הגמרא שהטלטול בלבד הוא אסור אבל הוצאה מרשות לרשות מותרת, ולכן פשוט יותר לחלק ולומר שטעם ההיתר באבן הוא משום החשש שמא יגביהנו, שהרי זה לא שייך בהוצאה מרשות לרשות. אבל השתא לפי דברי רבא שגם הוצאה מרשות לרשות אסורה וצריך לומר שכל מה מחזיק הבן הוי כאילו האב עצמו מטלטל, ואף על פי כן התירו באבן משום געגועין, אם כן מה לי אבן מה לי דינר, בשניהם יש להתיר משום געגועין, וקמ"ל דעל כל פנים בדינר איכא חשש שמא יגביהנו ואסור. | <BR/>ב'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וב'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי) ביארו את התוספות מעט יותר, שבשלב ההוא אמינא סברה הגמרא שהטלטול בלבד הוא אסור אבל הוצאה מרשות לרשות מותרת, ולכן פשוט יותר לחלק ולומר שטעם ההיתר באבן הוא משום החשש שמא יגביהנו, שהרי זה לא שייך בהוצאה מרשות לרשות. אבל השתא לפי דברי רבא שגם הוצאה מרשות לרשות אסורה וצריך לומר שכל מה מחזיק הבן הוי כאילו האב עצמו מטלטל, ואף על פי כן התירו באבן משום געגועין, אם כן מה לי אבן מה לי דינר, בשניהם יש להתיר משום געגועין, וקמ"ל דעל כל פנים בדינר איכא חשש שמא יגביהנו ואסור. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
על דברי רבא שחייב על הוצאת תינוק כאשר כיס תלוי לו בצווארו, אמרה הגמרא שהוא משום שאין הכיס בטל לתינוק, וזאת בשונה ממיטה ששנינו במשנה שהמוציא אדם חי במיטה פטור על המיטה שהמיטה טפלה לו. | על דברי רבא שחייב על הוצאת תינוק כאשר כיס תלוי לו בצווארו, אמרה הגמרא שהוא משום שאין הכיס בטל לתינוק, וזאת בשונה ממיטה ששנינו במשנה שהמוציא אדם חי במיטה פטור על המיטה שהמיטה טפלה לו. | ||
<BR/>שאלו הראשונים, שלכאורה אפשר לומר שהכיס אינו בטל לתינוק משום שחשוב הוא, ולפי זה אין צורך להעמיד את המשנה כר' ינאי בתינוק שיש לו געגועין, לפי שיש לומר שבאבן מותר מפני שהאבן בטלה לתינוק, שאינה חשובה היא, מה שאין כן דינר וכיס שחשובים הם בטלים הם לתינוק. | <BR/>שאלו הראשונים, שלכאורה אפשר לומר שהכיס אינו בטל לתינוק משום שחשוב הוא, ולפי זה אין צורך להעמיד את המשנה כר' ינאי בתינוק שיש לו געגועין, לפי שיש לומר שבאבן מותר מפני שהאבן בטלה לתינוק, שאינה חשובה היא, מה שאין כן דינר וכיס שחשובים הם בטלים הם לתינוק. | ||
אלא הוכיחו מכאן הראשונים, שלעולם לא אמרינן שהחפץ בטל הוא לתינוק מטעם חשיבותו, אלא כל שתשמיש הוא לתינוק, דומיא דמיטה, בטל הוא אליו, וכל שאינו תשמישו אינו בטל ואסור. כן כתבו ה'''רשב"א''' (קמא ב ד"ה הא), ה'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה ופרכינן). | <BR/>אלא הוכיחו מכאן הראשונים, שלעולם לא אמרינן שהחפץ בטל הוא לתינוק מטעם חשיבותו, אלא כל שתשמיש הוא לתינוק, דומיא דמיטה, בטל הוא אליו, וכל שאינו תשמישו אינו בטל ואסור. כן כתבו ה'''רשב"א''' (קמא ב ד"ה הא), ה'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה ופרכינן) וה'''ר"ן''' (קמא ב ד"ה כיס). | ||
אמנם ב'''פסקי הרי"ד''' כתב שכיס אינו בטל לתינוק לפי שחשוב הוא. ולשיטתו קשה קושיית הראשונים שאם כן איזה צורך יש להעמיד כר' ינאי ובגעגועין, תיפוק ליה משום דאבן אינה חשובה היא ובטלה. | אמנם ב'''פסקי הרי"ד''' כתב שכיס אינו בטל לתינוק לפי שחשוב הוא. ולשיטתו קשה קושיית הראשונים שאם כן איזה צורך יש להעמיד כר' ינאי ובגעגועין, תיפוק ליה משום דאבן אינה חשובה היא ובטלה, מה שאין כן כיס שחייב בו משום הוצאה, דלא בטל הוא. | ||
<BR/>גם ב'''מאירי''' (קמא ב ד"ה אמר המאירי) מזכיר בתוך דבריו שלגבי אבן שביד התינוק אין דנין כאילו האב מטלטל לאבן. ודבריו צריכים ביאור, דאם כן למה הוצרכו לטעמא דגעגועין. | |||
===מדוע לא שרי משום טלטול מן הצד=== | ===מדוע לא שרי משום טלטול מן הצד=== | ||
| שורה 28: | שורה 29: | ||
וב'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה מתני') כתב שהתירו כאן ליטול את הבן כאשר האבן בידו משום חשש חולי, לפי שטלטול מן הצד הוא ועל ידי דבר המותר. מבואר מדבריו שלולי חשש החולי היה אסור אף שהוא טלטול מן הצד. | וב'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה מתני') כתב שהתירו כאן ליטול את הבן כאשר האבן בידו משום חשש חולי, לפי שטלטול מן הצד הוא ועל ידי דבר המותר. מבואר מדבריו שלולי חשש החולי היה אסור אף שהוא טלטול מן הצד. | ||
<BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן התירו בטלטול זה שהוא מן הצד לצורך דבר האסור, כיון שסוף סוף הוא מטלטל את הדבר המותר ולא את הדבר האסור. וכן משמע מדבריו לקמן (ד"ה ופרקינן) שלא התירו טלטול מן הצד אלא לצורך אוכל נפש ושאר צרכי שבת, ולכן כאן לולי טעמא דגעגועין הוה אסרינן אפילו טלטול מן הצד. | <BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן התירו בטלטול זה שהוא מן הצד לצורך דבר האסור, כיון שסוף סוף הוא מטלטל את הדבר המותר ולא את הדבר האסור. וכן משמע מדבריו לקמן (ד"ה ופרקינן) שלא התירו טלטול מן הצד אלא לצורך אוכל נפש ושאר צרכי שבת, ולכן כאן לולי טעמא דגעגועין הוה אסרינן אפילו טלטול מן הצד. | ||
גם ב'''פסקי הרי"ד''' (ד"ה נוטל) וב'''תוספות רי"ד''' (קמא ב ד"ה נוטל וד"ה תנן) כתב דהכא הוי טלטול מן הצד שמטלטל את האבן אגב התינוק, ומכל מקום לא התירו אלא כאשר יש לו צורך באותו המוקצה, כגון שצריך לאבן מפני חשש חולי. וכתב שמכאן מוכח שטלטול מן הצד אף שלא שמיה טלטול, אינו מותר אלא לצורך. | |||
===לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר=== | ===לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר=== | ||
| שורה 33: | שורה 36: | ||
====שיטת רש"י וסייעתו==== | ====שיטת רש"י וסייעתו==== | ||
לדעת '''רש"י''' (קמב א ד"ה אתי) באמת אסור לאחוז הילד בידו כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר, דחיישינן שמא יפול הדינר ויבוא האב להרימו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בדעת ה'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי). | לדעת '''רש"י''' (קמב א ד"ה אתי) באמת אסור לאחוז הילד בידו כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר, דחיישינן שמא יפול הדינר ויבוא האב להרימו. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בדעת ה'''תוספות''' (קמא ב ד"ה אי), וכן דעת ה'''מאירי''' (קכא ב ד"ה אמר המאירי). | ||
ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) הקשה על זה דאם כן נאסור אף לשהות עם התינוק בחצר בתוך ד' אמותיו כאשר דינר בידו, שמא יפול הדינר ויבוא להגביהנו. והרי אף האוחז התינוק בידו לאו מידי עביד ושרי דכל שאינו עושה מעשה בטלטול זה לא גזרינן. | ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) הקשה על זה דאם כן נאסור אף לשהות עם התינוק בחצר בתוך ד' אמותיו כאשר דינר בידו, שמא יפול הדינר ויבוא להגביהנו. והרי אף האוחז התינוק בידו לאו מידי עביד ושרי דכל שאינו עושה מעשה בטלטול זה לא גזרינן. | ||
| שורה 40: | שורה 43: | ||
====שיטת הרמב"ן וסייעתו==== | ====שיטת הרמב"ן וסייעתו==== | ||
ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) חלק על רש"י וכתב שכל שאין האב מטלטל בידיו את התינוק לא אסרינן, דלא גזרינן שמא נפל ואתי לאתויי אלא במקום שעושה האב מעשה בטלטול. וביאר את דבריו ה'''ר"ן''' (ד"ה דינר) שדווקא במקום שנתיר לו טלטול האסור, כלומר נטילת התינוק בידיים עם המוקצה, אף שהוי כמאן דנקיט ליה אבוה דמי, בזה יש לחשוש שאם יפול יבוא להגביהו ולכן אסור אף במקום געגועין, אבל במקום שלא התירו לו שום מוקצה, כאחיזת הבן בידו, לא גזרינן בזה שמא נפיל ואתי לאתויי. וכעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' וה'''ריטב"א'''. | ה'''רמב"ן''' (ד"ה ומיהו) חלק על רש"י וכתב שכל שאין האב מטלטל בידיו את התינוק לא אסרינן, דלא גזרינן שמא נפל ואתי לאתויי אלא במקום שעושה האב מעשה בטלטול. וביאר את דבריו ה'''ר"ן''' (ד"ה דינר) שדווקא במקום שנתיר לו טלטול האסור, כלומר נטילת התינוק בידיים עם המוקצה, אף שהוי כמאן דנקיט ליה אבוה דמי, בזה יש לחשוש שאם יפול יבוא להגביהו ולכן אסור אף במקום געגועין, אבל במקום שלא התירו לו שום מוקצה, כאחיזת הבן בידו, לא גזרינן בזה שמא נפיל ואתי לאתויי. וכעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' וה'''ריטב"א'''. | ||
גם מסתימת ה'''רמב"ם''' (שבת ) שלא הזכיר איסור באחיזת התינוק ביד, משמע שמסכים לדברי הרמב"ן. | |||
====הכרעת הפוסקים==== | ====הכרעת הפוסקים==== | ||
הרי"ף והרא"ש השמיטו כל סוגיה זו | |||
[[קטגוריה:מוקצה]] | [[קטגוריה:מוקצה]] | ||