הבדלים בין גרסאות בדף "כלים הניטלים ושאינם ניטלים בשבת"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 71: שורה 71:
ה'''רשב"א''' בחידושיו (קכד א ד"ה וק"ל טובא) הקשה על פירוש זה, שעדיין קשה הקושיה שהקשו גם לרש"י, שיוצא שצורך גופו דר' נחמיה אינו כצורך גופו דרבנן.
ה'''רשב"א''' בחידושיו (קכד א ד"ה וק"ל טובא) הקשה על פירוש זה, שעדיין קשה הקושיה שהקשו גם לרש"י, שיוצא שצורך גופו דר' נחמיה אינו כצורך גופו דרבנן.
<BR/>ועוד הקשה הרשב"א שבגמרא מוכח שרב נחמיה סובר שאין ליטול כלל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מלאכת היתר, שהרי רבה ביאר את ה[[#סוגיה ראשונה|משנה בריש פרקין]] שאיירי בקורנס של אגוזים, והקשה עליו אביי ממדוכה שאסרינן אם לא שיש בה שום, ותירץ לו רבה שהוא אליבא דר' נחמיה. מבואר מזה שר' נחמיה אוסר קורנס של נפחים לצורך שבירת אגוזים, ומוכח דלא כתוס' אלא כרש"י.  
<BR/>ועוד הקשה הרשב"א שבגמרא מוכח שרב נחמיה סובר שאין ליטול כלל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מלאכת היתר, שהרי רבה ביאר את ה[[#סוגיה ראשונה|משנה בריש פרקין]] שאיירי בקורנס של אגוזים, והקשה עליו אביי ממדוכה שאסרינן אם לא שיש בה שום, ותירץ לו רבה שהוא אליבא דר' נחמיה. מבואר מזה שר' נחמיה אוסר קורנס של נפחים לצורך שבירת אגוזים, ומוכח דלא כתוס' אלא כרש"י.  
==טיוטא==


====שיטה נוספת לרמב"ן====
====שיטה נוספת לרמב"ן====
כתב ה'''רמב"ן''' (קכד א ד"ה ואפשר) שאמנם גם לר' נחמיה כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך תשמישו, ודלא כרש"י, אבל דווקא תשמיש שהוא כעין תשמישו הרגיל, כגון קורנס של נפחים על מנת לפצוע בו אגוזים, דסוף סוף שם הכאה אחד הוא, אך להשתמש בו למלאכה אחרת כגון לישב עליו או לכסות בו את הכלי, אף שהן מלאכות היתר אסור.
כתב ה'''רמב"ן''' (קכד א ד"ה ואפשר) שאמנם גם לר' נחמיה כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך תשמישו, ודלא כרש"י, אבל דווקא תשמיש שהוא כעין תשמישו הרגיל, כגון קורנס של נפחים על מנת לפצוע בו אגוזים, דסוף סוף שם הכאה אחד הוא, אך להשתמש בו למלאכה אחרת כגון לישב עליו או לכסות בו את הכלי, אף שהן מלאכות היתר אסור.
<BR/>לפי"ז מבוארת הגמרא להלן (קמו א) דשרי ר' נחמיה לטלטל סכין לצורך שבירת החבית לאכול ממנה גרוגרות אף מלאכתה לאיסור, דשם חתיכה אחד הוא.  
<BR/>לפי"ז מבוארת הגמרא להלן (קמו א) דשרי ר' נחמיה לטלטל סכין לצורך שבירת החבית לאכול ממנה דרוסות אף שמלאכתה לאיסור, דשם חתיכה אחד הוא. מה שאין כן בשופר לגמע בו לתינוק, שאף שהוא מלאכת היתר, אינו מיועד למלאכה מעין זו.
 
<BR/>אמנם מקשה הרמב"ן למה אינו מותר לר' נחמיה להפקיע את החותלות על מנת לאכול גרוגרות ואף לחתוך החותלות במספריים או בשום כלי המיועד לחיתוך אף שמלאכתו לאיסור, וכן קשה מהגמרא בעירובין הנ"ל (לה א).
(ומשם גם הקשו הראשונים סתירה מדברי רש"י על עצמו). אמנם גם על זה פקפק הרמב"ן שם, ובסוף דבריו (ד"ה ומיהו) כתב שעכ"פ לצורך מקומו מותר בכלי שמלאכתו לאיסור אליבא דרבא דזה חשיב תשמישו המיוחד לו. ולפי"ז יצא שלר' נחמיה צורך מקומו קל יותר מצורך גופו, לפי שאין משנין כלי ממלאכתו בשבת.
<BR/>ובאמת הרמב"ן דוחה פירוש זה וכותב עליו שאינו מחוור, שמשמע לו שכלי שמלאכתו לאיסור אין מטלטלין אותו כלל אפילו לצורך מלאכת היתר. ומסיים הרמב"ן שמ"מ אפשר שלצורך מקומו מותר לטלטלו, דהוי כתשמיש המיוחד לו, ונמצא שלר' נחמיה צורך מקומו יהיה קל יותר מלצורך גופו.
<BR/>אמנם ה'''רשב"א''' (קכד א ד"ה ויש מפרשים) אחר שהביא פירוש הרמב"ן בזה וקושייתו, כתב בשם רבנו חננאל הסבר נוסף לגמרא בעירובין. אבל גם הוא דחה זה הפירוש מכח הקושיה שהקשה לעיל על שיטת רבנו תם ובעה"מ, שמוכח מהגמרא שהמשנה גבי קורנס אינה אליבא דר' נחמיה, וממילא מוכח שכלי שמלאכתו לאיסור לעולם אסור לטלטלו.


==טיוטא==
כתבו הראשונים (בעל המאור, רמב"ן, רשב"א) שלדעת רב יהודה בריש הפרק שהוא אוסר לגמרי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, יש לבאר בדעת ת"ק שכלי הניטל לצורך ושלא לצורך הוא דווקא שמלאכתו להיתר, אבל לא מחמה לצל, אך כלי שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל. ולדעת ר' נחמיה אף שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך גופו כלומר תשמישו, וכפי שאומר בברייתא (קמד א) אפילו טלית ואפילו תרווד אינם ניטלים אלא לצורך תשמישן. ולשיטתו דעת ר' יוסי המתיר היא יחידאה (וכשיטתיה אזלא הברייתא דחזרו והתירו), אך רבנן אוסרים לגמרי בכלי שמלאכתו לאיסור. נמצא שלשיטתו ישנן ג' שיטות בתנאים.  
כתבו הראשונים (בעל המאור, רמב"ן, רשב"א) שלדעת רב יהודה בריש הפרק שהוא אוסר לגמרי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, יש לבאר בדעת ת"ק שכלי הניטל לצורך ושלא לצורך הוא דווקא שמלאכתו להיתר, אבל לא מחמה לצל, אך כלי שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל. ולדעת ר' נחמיה אף שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך גופו כלומר תשמישו, וכפי שאומר בברייתא (קמד א) אפילו טלית ואפילו תרווד אינם ניטלים אלא לצורך תשמישן. ולשיטתו דעת ר' יוסי המתיר היא יחידאה (וכשיטתיה אזלא הברייתא דחזרו והתירו), אך רבנן אוסרים לגמרי בכלי שמלאכתו לאיסור. נמצא שלשיטתו ישנן ג' שיטות בתנאים.  


תפריט ניווט