הבדלים בין גרסאות בדף "דיבור האסור בשבת"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,061 בתים ,  13:56, 7 בפברואר 2016
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:


וב'''בית חדש''' (אורח חיים שז א) כתב ליישב דעת רש"י [וכתב כן בכוונת הטור] שאין הכוונה מקח וממכר ממש, אלא שאומר סחורה פלונית אקנה למחר וכד'. וכדבריו מפורש ב'''תוס' רי"ד''' (קנ א ד"ה ת"ר מעשה), שמהפסוק 'ודבר דבר' למדנו איסור לומר דברים שרוצה לעשות מחר אם אסורים הם. <BR/>
וב'''בית חדש''' (אורח חיים שז א) כתב ליישב דעת רש"י [וכתב כן בכוונת הטור] שאין הכוונה מקח וממכר ממש, אלא שאומר סחורה פלונית אקנה למחר וכד'. וכדבריו מפורש ב'''תוס' רי"ד''' (קנ א ד"ה ת"ר מעשה), שמהפסוק 'ודבר דבר' למדנו איסור לומר דברים שרוצה לעשות מחר אם אסורים הם. <BR/>
וב'''שפת אמת''' (קיג ב ד"ה ודבר) כתב ליישב קושיית התוס', שמ'ממצוא חפצך' לא נאסר אלא דווקא במעשה, כגון שמטייל בשדהו לראות מה היא צריכה, אבל בדיבור היה מותר, לולי המשך הפס' 'ודבר דבר'. וצ"ל דלתוס' וסייעתו, כל עיסוק בחפציו בין בדיבור בין במעשה נלמד מ'ממצוא חפצך', ואף דברי הגמ' להלן (קנ א) לגבי אמירה לשכירות פועלים וכד', נלמד מן המלים 'ממצוא חפצך'. וכדברי השפ"א כתב גם בעל '''ערוך השלחן''' (א) ואף תמה על תוס' מה ענין אמירה לעשיית מעשה {{ראה עוד|דיבור האסור בשבת|מקור האיסור}}.
וב'''שפת אמת''' (קיג ב ד"ה ודבר) כתב ליישב קושיית התוס', שמ'ממצוא חפצך' לא נאסר אלא דווקא במעשה, כגון שמטייל בשדהו לראות מה היא צריכה, אבל בדיבור היה מותר, לולי המשך הפס' 'ודבר דבר'. וצ"ל דלתוס' וסייעתו, כל עיסוק בחפציו בין בדיבור בין במעשה נלמד מ'ממצוא חפצך', ואף דברי הגמ' להלן (קנ א) לגבי אמירה לשכירות פועלים וכד', נלמד מן המלים 'ממצוא חפצך'. וכדברי השפ"א כתב גם בעל '''ערוך השלחן''' (א) ואף תמה על תוס' מה ענין אמירה לעשיית מעשה.


וב'''רמב"ם''' נראה שהבין כרש"י, אבל מבואר בדבריו ששני הדברים כלולים בפסוק, שבמקום אחד כתב (שבת כד א) שאסור לדבר בחפציו, כגון מה יקנה למחר ומה ימכור וכד', שנאמר 'ודבר דבר'. אבל בהמשך (ד) למד מאותו פסוק שאסור להרבות בשיחה בטילה, וכתבו המפרשים שמקורו מן הירושלמי הנזכר.
וב'''רמב"ם''' נראה שהבין כרש"י, אבל מבואר בדבריו ששני הדברים כלולים בפסוק, שבמקום אחד כתב (שבת כד א) שאסור לדבר בחפציו, כגון מה יקנה למחר ומה ימכור וכד', שנאמר 'ודבר דבר'. אבל בהמשך (ד) למד מאותו פסוק שאסור להרבות בשיחה בטילה, וכתבו המפרשים שמקורו מן הירושלמי הנזכר. וכן ב'''סמ"ג''' (לאוין סה) העתיק כדברי הרמב"ם.


וב'''טור''' (אורח חיים שז) גם כן הזכיר שני הדברים, וכן הוא ב'''שלחן ערוך''' (א).  
וב'''טור''' (אורח חיים שז) גם כן הזכיר שני הדברים, וכן הוא ב'''שלחן ערוך''' (א).  


כתב '''ערוך השלחן''' (ב) שהעיקר הוא כרש"י שהאיסור הוא דיבור העסקיו, ודברי הירושלמי הם מידת חסידות, והביא ראיה לזה מדברי תרוה"ד דלהלן, שהרי אם האיסור בדברי חול הוא מעיקר הדין, לא היה אפשר להתירו לצורך תענוג.
===שיחה לשם תענוג===
כתב '''תרומת הדשן''' (א סא, ב קנה) שמותר להרבות אם בשיחה אם יש לו בזה עונג. שכשם שהתירו לרוץ לשם תענוג, אף שנאסר ההילוך כבחול, כן יש לומר גם בשיחה יתרה. אבל סיים שלאותם שאין מתענגים בדבר יש לאסור, אבל רוב העולם אין נזהרים בכך. הובא ב'''בית יוסף''', והעתיקו ה'''רמ"א''' (א) להלכה.  
כתב '''תרומת הדשן''' (א סא, ב קנה) שמותר להרבות אם בשיחה אם יש לו בזה עונג. שכשם שהתירו לרוץ לשם תענוג, אף שנאסר ההילוך כבחול, כן יש לומר גם בשיחה יתרה. אבל סיים שלאותם שאין מתענגים בדבר יש לאסור, אבל רוב העולם אין נזהרים בכך. הובא ב'''בית יוסף''', והעתיקו ה'''רמ"א''' (א) להלכה.  
<BR/>אבל כתב ה'''אליה רבה''' שלאו משנת חסידים היא, והנשמר מלדבר דברי חול בשבת, קדוש יאמר לו, והעתיקו ה'''משנה ברורה''' (ה).
<BR/>אבל כתב ה'''אליה רבה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=210 (ג)] שלאו משנת חסידים היא, והנשמר מלדבר דברי חול בשבת, קדוש יאמר לו, והעתיקו ה'''משנה ברורה''' (ה).
 
כתב '''ערוך השלחן''' (ב) שהעיקר הוא כרש"י שהאיסור הוא דיבור העסקיו, ודברי הירושלמי הם מידת חסידות, והביא ראיה לזה מדברי תרוה"ד, שהרי אם האיסור בדברי חול הוא מעיקר הדין, לא היה אפשר להתירו לצורך תענוג.


===לדבר מצוה===
===לדבר מצוה===
כתב ה'''מגן אברהם''' (א) בשם ספר חסידים שאפילו דיבור לצורך מצוה אסור, וכ"ה ב'''כנסת הגדולה'''.
כתוב ב'''ספר חסידים''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38069&st=&pgnum=52&hilite= (רסו)] שלא יאמר אדם בשבת 'נישן כדי שנעשה מלאכתנו במוצ"ש' לפי שאסור לומר אעשה כך ואפילו חפץ לכתוב ס"ת, מפני שמראה שמה שישן ונח בשבת הוא בשביל יום חול.
ועפי"ז כתב ה'''מגן אברהם''' (א) בשם שאפילו דיבור לצורך מצוה אסור, וכ"ה ב'''כנסת הגדולה'''.
<BR/>וב'''אליה רבה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=210 (א)] חלק עליו, וכתב שספר חסידים מיירי באומר שישן היום כדי לכתוב ספר תורה למחר, אבל באומר שיעשה דבר מצווה מחר מותר. וכתב שכן משמע בסימן ש"ו ס"ו גבי צדקה ופיקוח על עסקי רבים שמותר לדבר בהם. ולדבריו הסכים הרב '''ברכי יוסף''' (א). <BR/>
ובספר '''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&st=&pgnum=115 (א)] כתב לחלק דהתם יש צורך בדיבורו היום, מה שאי"כ כאן שאין בזה צורך, לא התירו אף לדבר מצוה.<BR/>
ויש להעיר שלפי שיטת התוס' שאיסור דיבור של חול נלמד מ'ממצוא חפצך', לכא' אי אפשר לחלק כדברי התוספת שבת, שהרי הכל נלמד מאותו פסוק, ואם הותר דבר מצוה משום שחפצי שמים הם, א"כ ה"ה לדיבור בחפצי שמים. וצ"ל שכל דבריו אמורים רק לשיטת רש"י הנ"ל.<BR/>
וב'''מחצית השקל''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49462&st=&pgnum=242 (א)] כתב ליישב דעת המג"א, שצריך להגיה בספר חסידים ולומר שיש פה שני עניינים, אחד מה שישן כדי לכתוב ס"ת, וענין אחר הוא האמירה לעשות מלאכה למחר, שגם זה אסור אפי' לצורך מצוה.


==חישוב חשבונות==
==חישוב חשבונות==

תפריט ניווט