הבדלים בין גרסאות בדף "הפעלת נכס בשבת על ידי נכרי"

שורה 17: שורה 17:
כתב הטור בשם רב האי גאון, שאם השכיר את המרחץ לשנים הרבה ונתפרסם הדבר, מותר, ושכן נהגו היתר בבבל. והוסיף הטור שהרא"ש כתב שלפי"ז נהגו במדינותם שכל מי שיש לו מרחץ או תנור, אינו שוכר פועלים להפעילו, אלא משכירו לזמן ממושך בדבר ידוע, והשוכר נוטל רווחי המרחץ או התנור, הרי שגם מרחץ חזר להיות דינו כשדה.
כתב הטור בשם רב האי גאון, שאם השכיר את המרחץ לשנים הרבה ונתפרסם הדבר, מותר, ושכן נהגו היתר בבבל. והוסיף הטור שהרא"ש כתב שלפי"ז נהגו במדינותם שכל מי שיש לו מרחץ או תנור, אינו שוכר פועלים להפעילו, אלא משכירו לזמן ממושך בדבר ידוע, והשוכר נוטל רווחי המרחץ או התנור, הרי שגם מרחץ חזר להיות דינו כשדה.
כלומר הרא"ש הבין בדברי רב האי שיש להתיר שכירות המרחץ, היכא שאין חשש הרואים. אבל המהר"י אבוהב בהגהותיו לטור כתב בכוונת רב האי שדווקא כשהשכיר את המרחץ לכמה שנים מותר, משום דדמי למכר, וקלא אית ליה וליכא למיחש לרואים. ולפי"ז אפשר שבשאר שכירות אין להתיר.  
כלומר הרא"ש הבין בדברי רב האי שיש להתיר שכירות המרחץ, היכא שאין חשש הרואים. אבל המהר"י אבוהב בהגהותיו לטור כתב בכוונת רב האי שדווקא כשהשכיר את המרחץ לכמה שנים מותר, משום דדמי למכר, וקלא אית ליה וליכא למיחש לרואים. ולפי"ז אפשר שבשאר שכירות אין להתיר.  
==אריסות וקבלנות==
מבואר מתוך הגמרא בעבודה זרה שם שאריסות מותרת, כלומר שאם נותן את השדה לאריס נכרי שיקבל אחוזים ברווחי השדה, והאריס עושה מלאכתו בשבת, אין צריך למחות בידו, ואף לא לנכות מחלקו את שכר השבת. ומבואר הטעם ברמב"ן (עבודה זרה כא ב ד"ה אבל) לפי שזה דומה לקבלנות שהגוי קיבל על עצמו את כל העבודה, וכתב הר"ן (בדפי הרי"ף ו ב ד"ה ומהא, ובחידושים שבת מו ב ד"ה ומהא) שאף שיש לישראל מזה הנאה ליכא איסור, אא"כ מוטל גם על הישראל אחריות המלאכה, כגון בשותפים.
כתב הרמב"ן שם שמקצת הגדולים הסתפקו לגבי פורני האם מותר לתת אותו באריסות לנכרי שעושה בה מלאכה בשבת. והכריע הוא לאסור, לפי שאין היתר אלא בדבר שדרכו בכך, כגון בשדה, מה שאין כן פורני שאין דרך לתתו באריסות ולכן אסור אף להשכירו. אבל סיים ש'''בעל מתיבות''' התיר בפורני וריחיים כדין שדה. 
[[קטגוריה:מלאכת נכרי בשבת]]
[[קטגוריה:מלאכת נכרי בשבת]]