הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:ערלה בספינה ובעציצים"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "== מקורות שיש לסכם ולהכניס לסוגיה == ===ברכי יוסף יורה דעה סימן רצד ס"ק יא=== ואחזה אנכי שרש ה...")
 
 
שורה 1: שורה 1:
== מקורות שיש לסכם ולהכניס לסוגיה ==
== מקורות שיש לסכם ולהכניס לסוגיה ==
===ברכי יוסף יורה דעה סימן רצד ס"ק יא===
ואחזה אנכי שרש התוספתא (ערלה פ"א ה"ג) וכך היא שנויה, נזרעו בעציץ שאינו נקוב נשבר וחזר וזרען בעציץ נקוב אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב, כיצד יודע וכו'. עכ"ל. ולפום ריהטא נראה דהכי פירושה נזרע האילן בעציץ שאינו נקוב, דפטור מערלה, ונשבר העציץ בתוך שלש, וחזר וזרען בעציץ נקוב שהוא חייב בערלה, אם יכול לחיות מעפר הראשון פטור, ודיינינן ליה כאלו הן עוד היום נטוע בעציץ שאינו נקוב דפטור, ואם אינו יכול לחיות אזלינן בתר השתא דנטעו בעציץ נקוב שדינו דחייב וגם זה כמוהו וחייב. ואם כנים אנחנו בזה הבה נא אבא העי'ר מהך מתניתא לסברת רש"י פרק קמא דגיטין דף ז', ופרק כל הקרבנות דף פ"ד, דסבר דעציץ חרס לא בעי נקיבה ושל עץ בעי נקיבא. וכתב הרב שדה יהושע פרק קמא דערלה דף קי"א ע"ב, מכח הירושלמי (פ"א ה"ב) דיהיב טעמא לחייב עציץ חרס שאינו נקוב בערלה שהשרשים מפעפעים, דסבר רש"י דהיכא דאתמר עציץ סתם היינו בין של חרס בין של עץ, ומאי דאתמר בירושלמי דעציץ שאינו נקוב חייב בערלה היינו בין של חרס בין של עץ, ונדחק לישב לשון הירושלמי. ע"ש באריכות. והרי מהך תוספתא נראה דאף לערלה יש חילוק בין נקוב לשאינו נקוב, ולסברת רש"י לדעת הרב שדה יהושע במאי מתוקמא.
עוד זאת אדרש לדעת ר"ת קודם חזרה ואחר חזרה, כמ"ש התוספות בשמו (מנחות פה. דבור ראשון), מעיקרא מאי סבר בגיטין, ובסוף מאי סבר פרק כל הקרבנות. דמריש הוה סבר דעציץ של עץ לא בעי נקיבה ושל חרס בעי נקיבה, וסתם עציץ של חרס, ואח"כ פירש דשל חרס מהני נקיבה ושל עץ לא מהני נקיבה, וצריך לחלק לשתי הסברות בין זרעים לאילן, דבערלה של חרס לא בעי נקיבה, וכמו שביאר רבינו שמשון לדעת ר"ת פרק ב' דחלה (מ"ב) מכח הירושלמי, וא"כ לר"ת לכל הדברות קודם חזרה ואחר חזרה סבר דסתם עציץ של חרס, וק"ק דבהך תוספתא מיירי בשל חרס, דקתני עציץ סתם, ולדבריו עציץ סתם הוא של חרס, והרי מוכח דאף לענין ערלה יש חילוק בין נקוב לשאינו נקוב.
ברם הא מתנית' רווחא לשיטת הרא"ש (הל' ערלה סי' ג) והטור דסברי דשל חרס לא בעי נקיבה ושל עץ בעי נקיבה, כמ"ש הטור סימן רצ"ד, ולדעתם התוספתא איירי בשל עץ, דלא אשכחן להם ז"ל דסברי דסתם עציץ דחרס, ואדרבא משמע קצת מסתמות דברי הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן ד', דסתם עציץ של עץ. והרב משנה למלך פרק ב' דבכורים דין ט', הסכים דהרא"ש סבר כהראב"ד (הל' טומאת אוכלין פ"ב הי"א), דחרס ועץ שוים ובעו נקיבה, ושאני גבי ערלה דנטע אילן, וטעם זה אינו מועיל כי אם לחרס אבל לעץ אף אם נטע אילן בעי נקיבה, ותמה על מרן שכתב בב"י י"ד סימן רצ"ד ובא"ח סימן של"ו, דהרא"ש סבר כרש"י. ע"ש באורך. והיותר קשה לי הוא על דברי מרן בבדק הבית בי"ד סימן רצ"ד, שכתב קודם מה שכתוב בב"י והרמב"ם כתב וכו' וז"ל, וכתב הרא"ש בתשובה כלל ב' שנשאל על גג העשוי מקורות ונסרים וכו', והשיב דעדיף טפי מעציץ נקוב וחייב בערלה, ונראה מדבריו דעציץ שאינו נקוב פטור מערלה, אבל הרמב"ם לא כתב כן. עכ"ל. ומ"ש דנראה מדבריו דעציץ וכו', אם כונתו על עציץ של חרס הוי הפך מ"ש הרא"ש בפסקיו, ומאן שם ליה לשוויינהו חולקים בזה. ואם כונת מרן על עציץ של עץ, בהדיא כתב הכי בפסקיו. ותו מה סימנים מצא בדברי הרמב"ם דחולק על זה, דהרא"ש איירי בשל עץ, וכן בדין, דהא על גג מקורות קמשתעי, והרמב"ם פשיטא דמיירי בשל חרס, דדבריו הם מהירושלמי דמיירי בשל חרס. וכבר כתב כן הרא"ש בפסקיו, והביא הירושלמי, וא"כ נימא דהרמב"ם והרא"ש שוים. והנכון כסברת הרא"ש הוא כמ"ש הרב משנה למלך. ועוד אפשר לומר דהרא"ש סבר כמסקנת ר"ת, דבשל חרס מהניא נקיבה ובשל עץ לא מהניא נקיבה, ולגבי ערלה נחתינן דרגא, דבשל חרס לא בעי נקיבה ובשל עץ מהניא נקיבה. וכן ראיתי להרא"ש בתוספותיו לגיטין כ"י, דמייתי סברת ר"ת דאחר חזרה ותו לא, ומשמע דהכי ס"ל. ובין הכי ובין הכי הך תוספתא רווחא אליביה, כדכתיבנא.
===שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ע ===
===שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ע ===
ויבואר בו דיני ערלה בעציץ בנדון הנ"ל. מסתפקנא בדבר חדש שכל הנו"נ בזה עדיין לא דנו בפרט זה. והוא שאף אם נסמוך על דברי המומחים האומרים כי שתיל בן שלש שנים הנעקר כנהוג מן המשתלה בגוש עפר בגודל של פח נפט יכול שפיר לחיות שלש שנים וגם יותר אם רק ישתל בגושו לתוך עציץ בגודל זה ויטפלו בו כהוגן בהשקאה וזיבול וכדומה, מ"מ עדיין יש להסתפק ולחוש שמנין שנות הערלה צריך להתחיל מחדש מנטיעה שניה.  
ויבואר בו דיני ערלה בעציץ בנדון הנ"ל. מסתפקנא בדבר חדש שכל הנו"נ בזה עדיין לא דנו בפרט זה. והוא שאף אם נסמוך על דברי המומחים האומרים כי שתיל בן שלש שנים הנעקר כנהוג מן המשתלה בגוש עפר בגודל של פח נפט יכול שפיר לחיות שלש שנים וגם יותר אם רק ישתל בגושו לתוך עציץ בגודל זה ויטפלו בו כהוגן בהשקאה וזיבול וכדומה, מ"מ עדיין יש להסתפק ולחוש שמנין שנות הערלה צריך להתחיל מחדש מנטיעה שניה.  

תפריט ניווט