הבדלים בין גרסאות בדף "יציאה דיבור ולימוד בשעת קריאת התורה"

אין תקציר עריכה
שורה 16: שורה 16:
ה'''רי"ף''' (מגילה יד ב) הביא דברי '''בעל הלכות גדולות''' שכתב ליישב שהיו שם עשרה מלבד רב ששת ולכן מותר, אבל באמת במקום שאין עשרה מבלעדיו, אסור.
ה'''רי"ף''' (מגילה יד ב) הביא דברי '''בעל הלכות גדולות''' שכתב ליישב שהיו שם עשרה מלבד רב ששת ולכן מותר, אבל באמת במקום שאין עשרה מבלעדיו, אסור.
<BR/>עוד הביא הרי"ף בשם רבוותא אחריני שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה.
<BR/>עוד הביא הרי"ף בשם רבוותא אחריני שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה.
<BR/>ה'''רא"ש''' (מגילה ג יד) ציטט דברי הרי"ף, ונראה שסובר כמותו לחלק בין מי שתורתו אומנותו לשאר כל אדם.


גם ה'''תוספות''' (ברכות ח א ד"ה רב ששת) הזדקקו ליחס בין שני הגמרות, ותירצו, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר.  
גם ה'''תוספות''' (ברכות ח א ד"ה רב ששת) הזדקקו ליחס בין שני הגמרות, ותירצו, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר.  
<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו. בנוסף הביא הרא"ש את תירוץ הרי"ף לחלק בין מי שתורתו אומנותו לבין שאר כל אדם. ובמגילה (ג יד) ציטט את תירוץ הרי"ף בלבד.


'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה.
'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה.