9,772
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין בעד אחד"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 41: | שורה 41: | ||
==== דעת המחמירים ==== | ==== דעת המחמירים ==== | ||
בספר '''יראים''' (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. | בספר '''יראים''' (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. | ||
<BR/>כן היא גם דעת ה'''מרדכי''' (קידושין ג תקלד), וכן | <BR/>כן היא גם דעת ה'''מרדכי''' (קידושין ג תקלד), וכן הביא '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה כב ב קפד ג) בשם ה'''תוספות''' (דרוש מקור)<ref>גם בתשובות הרי"ד סימן צז מובא שרבנו תם מהמחמירים, וצ"ע איה מקום כבודו.</ref>, אלא שלא הסכים לדבריהם. | ||
<BR/>[[#כשהעד מוכחש|להלן]] יובאו דעות הפוסקים המחמירים לחשוש לקידושין בעד אחד, אך דווקא כאשר אין העד מוכחש על ידי אחד מבעלי הדין או שניהם. | |||
==== מדוע פסקו הפוסקים כרב כהנא ==== | ==== מדוע פסקו הפוסקים כרב כהנא ==== | ||
ב'''הגהות מיימוניות''' (ד ד) כתב שהסיבה שפסק רבנו חננאל כרב כהנא, היא מפני שרב אשי שקיל וטרי אליביה להעמיד שיטתו. וה'''מגיד משנה''' (ד ו) כתב שכן היא מסקנת הגמרא שם (וכן הוא במשנה למלך). אך ה'''לחם משנה''' העיר עליו שאין שם בגמרא מסקנה ברורה, אלא מדשקלו וטרו אליבא דמ"ד אין חוששין ש"מ שהכי הלכתא. | ב'''הגהות מיימוניות''' (ד ד) כתב שהסיבה שפסק רבנו חננאל כרב כהנא, היא מפני שרב אשי שקיל וטרי אליביה להעמיד שיטתו. וה'''מגיד משנה''' (ד ו) כתב שכן היא מסקנת הגמרא שם (וכן הוא במשנה למלך). אך ה'''לחם משנה''' העיר עליו שאין שם בגמרא מסקנה ברורה, אלא מדשקלו וטרו אליבא דמ"ד אין חוששין ש"מ שהכי הלכתא. | ||
| שורה 55: | שורה 53: | ||
<BR/>ב'''אור שמח''' (אישות ד ו) כתב על דברי הנוב"י, שאינו מוכרח, לפי שלא אמרו ב"ש שאחד נעשה שליח והשנים עדים אלא כאשר די בהם לכל עניין הקידושין, אבל בשנים אין אחד נעשה שליח, לפי שעד אחד אפשר להכחישו, ולכן מסתמא האיש לא כיוון שיהיה אחד מהם עד אלא שיהיו שניהם שלוחים. | <BR/>ב'''אור שמח''' (אישות ד ו) כתב על דברי הנוב"י, שאינו מוכרח, לפי שלא אמרו ב"ש שאחד נעשה שליח והשנים עדים אלא כאשר די בהם לכל עניין הקידושין, אבל בשנים אין אחד נעשה שליח, לפי שעד אחד אפשר להכחישו, ולכן מסתמא האיש לא כיוון שיהיה אחד מהם עד אלא שיהיו שניהם שלוחים. | ||
=== טור ושלחן ערוך === | |||
ה'''טור''' (אבן העזר מב) הביא בסתם דעת רוב הראשונים שאין חוששין לקידושין, והזכיר גם דעת סמ"ג שחוששין להצריכה גט. | ה'''טור''' (אבן העזר מב) הביא בסתם דעת רוב הראשונים שאין חוששין לקידושין, והזכיר גם דעת סמ"ג שחוששין להצריכה גט. | ||
<BR/>ובספר '''כנסת הגדולה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14596&st=&pgnum=70 (מב יז)] כתב בשם '''ר"י הלוי''' בכת"י, שטועים האומרים שדעת הסמ"ג שחוששין לקידושין, אלא הוא רק הביא דעת הר"א מממיץ בספר יראים וליה לא סבירה ליה. אבל הכנה"ג עצמו שם חלק על דבריו והוכיח מתוך לשון הסמ"ג שסבירא ליה כהיראים. וכן הבין ב'''תשב"ץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=104&hilite= (א קל)] בדעת ספר המצוות שבעינן גט. | <BR/>ובספר '''כנסת הגדולה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14596&st=&pgnum=70 (מב יז)] כתב בשם '''ר"י הלוי''' בכת"י, שטועים האומרים שדעת הסמ"ג שחוששין לקידושין, אלא הוא רק הביא דעת הר"א מממיץ בספר יראים וליה לא סבירה ליה. אבל הכנה"ג עצמו שם חלק על דבריו והוכיח מתוך לשון הסמ"ג שסבירא ליה כהיראים. וכן הבין ב'''תשב"ץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=104&hilite= (א קל)] בדעת ספר המצוות שבעינן גט. | ||
| שורה 64: | שורה 62: | ||
==== כשהעד מוכחש ==== | ==== כשהעד מוכחש ==== | ||
ב'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=70 (ריב)] העלה לדינא כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. ומשמע בדבריו שדווקא כאשר גם האיש וגם האשה מכחישים, אך אם אחד אינו מכחיש, צריך הוא לחוש לדברי העד. | |||
<BR/>'''מהר"ם פאדווה''' (לב) בתשובה נוטה לפסוק שעד מוכחש אינו נאמן דווקא כאשר הוא מוכחש על ידי עד אחר, אבל אם מוכחש על ידי האשה לא חשיב הכחשה לבטל עדותו, אליבא דהסוברים שחוששין לקידושי עד אחד. אמנם להלן בתשובה אחרת (לז) כתב במפורש שעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא, אפילו אם אחד מהם מכחיש. | |||
ב'''דרכי משה''' (א) כתב שגם דעת '''מהר"ם''' בתשובה לחשוש לקידושין בעד אחד, אבל הוסיף אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום, ומשמע שגם אותו שאינו מכחיש אינו צריך לחשוש. | |||
בשו"ת ה'''תשבץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=60&hilite= (א ע)] כתב שאף הסוברים שחוששין לקידושי עד אחד, זהו דווקא כששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש, אין חוששים כלל. וכתב שכן כתב גם הרשב"א. וכן הוא ב'''שו"ת מהרי"ל''' (עד), וכן מתבאר מדברי ה'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=71 (ריב)]. | בשו"ת ה'''תשבץ''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1381&st=&pgnum=60&hilite= (א ע)] כתב שאף הסוברים שחוששין לקידושי עד אחד, זהו דווקא כששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש, אין חוששים כלל. וכתב שכן כתב גם הרשב"א. וכן הוא ב'''שו"ת מהרי"ל''' (עד), וכן מתבאר מדברי ה'''תרומת הדשן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1835&st=&pgnum=71 (ריב)]. | ||
<BR/>כן כתב גם ה'''דרכי משה''' וה'''רמ"א'''. וב'''בית חדש''' (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים. | <BR/>כן כתב גם ה'''דרכי משה''' וה'''רמ"א'''. וב'''בית חדש''' (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים. | ||
ב'''חלקת מחוקק''' (ד) תמה על דברי הרמ"א, דבשלמא כאשר אחד מודה ואחד טוען לשחוק נתכוונתי אין לחוש, דסוף סוף לא נתכוון לקידושין, אבל כאשר אחד מודה ואחד טוען להד"ם, למה פטור המודה מלחשוש למאן דחייש לקידושי עד אחד, והרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. | ב'''חלקת מחוקק''' (ד) תמה על דברי הרמ"א, דבשלמא כאשר אחד מודה ואחד טוען לשחוק נתכוונתי אין לחוש, דסוף סוף לא נתכוון לקידושין, אבל כאשר אחד מודה ואחד טוען להד"ם, למה פטור המודה מלחשוש למאן דחייש לקידושי עד אחד, והרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. | ||