הבדלים בין גרסאות בדף "דרכים שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא"

'''"זה שהסכימה דעתו לדעת תורה ויצא לבטלו, שלא יהא בו דין ממון אלא שיהא מוצא מרשותו לגמרי, שוב אינו עובר עליו, דלא קרינא ביה "לך "כיון שהוא אסור ואינו רוצה בקיומו"'''. <BR/>                                                            לשיטתו אין הביטול פעולת הפקר,שהרי אין בו לשון הפקר ולא דיני הפקר,אלא שתוצאתו הסופית היא הפקר.        <BR/>                                                                                                                בדיני אבידה,השלמת הבעלים עם כך שלא יוכל לממש את בעלותו בחפץ(יאוש),<BR/> גורמת לכך שהחפץ יוצא מרשותו והזוכה בו קנאו,<BR/>מכאן למד הרמב"ן,שהסכמה עם דעת התורה שאין לחמץ ערך ממוני<BR/>  ואין אפשרות להשתמש בו(לממש בו בעלות) גורמת ממילא ליציאתו להפקר.                                                 

'''"תשביתו אותו משאור, ולא יראה שאור אלא שיהא בעיניך כשרוף, והוי רואה אותו כעפר ואפר ולא תהא רוצה בקיומו"'''                      <BR/>                                                                                                          הציווי "תשביתו" אינו הגדרה ברורה לדרך הביעור,ולכן מהלשון "ולא יראה לך" יש ללמוד שאי ראיית השכל,<BR/> אי ההתייחסות לחמץ כחמץ שמיש,מציאתו מרשותו ומספיקה כדי לא לעבור.