הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"

הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן בב"מ דף ג. למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית עיזי דאכלי חושלא, ושדה זו של אביך היתה, אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן כל שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב.

'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, אזי בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. ודווקא אחר שנשבע, שזה גופא מוכיח שהוא מעיז, אמרינן את המיגו, אך סתם מיגו דהעזה לא אמרינן, שהרי לא נתברר שיכול להעיז. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד, וכן פסק הרמב"ם, [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלווה ולווה יג ג]).