הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"

'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''תומים''' (פב, פא) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן כשעל האדם בעל המיגו להישבע שבועת מדרבנן כדי לזכות בדין, ולכן בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד, וכן פסק הרמב"ם, מלווה ולווה יג, ג).

לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע שבועת הנשבעים ונוטלים, (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל. ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו תשלום. ולכן, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות.

יש להעיר כי שבועת הנשבעים ונוטלין, המעניקה את הנאמנות למיגו, היא שבועת מדרבנן. ולפי זה, מדאורייתא הוא שהטוען שהעיזים הזיקו לו אינו נאמן במיגו, ורק לאחר שחכמים תקנו את שבועת הנשבעים ונוטלין חזר לו המיגו, והוא נאמן מדאו'.  וכן העיר הגרז"ן גולדברג בספרו '''משפט ערוך''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50442&st=&pgnum=367 פב, כללי מיגו, {282}]) על שיטת הריב"ש,  ונשאר ב'צריך עיון'.