171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 70: | שורה 70: | ||
==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ||
'''קצות החושן''' (פב יד) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפ"ג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' (ב"ב לו א ד"ה) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז, והיה טוען אף את טענת ההעזה, משא"כ בשבועה בה אדם אינו מעיז פניו בפני בעל חובו. | '''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב יד]) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפ"ג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' (ב"ב לו א ד"ה) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז, והיה טוען אף את טענת ההעזה, משא"כ בשבועה בה אדם אינו מעיז פניו בפני בעל חובו. | ||
הטעם לכך הוא שבממון החשש על בעל הדין הוא שהחזיק ממון חברו שלא כדין, ולמעשה גזל ממון חברו, ולכן בעל הדין בעיני הדיינים הוא כחשוד לגזול ממון חברו, ומי שמעיז פניו לגזול ממון חברו, ודאי וודאי יעיז לומר כל טענה, גם טענת העזה. על כן בממון אמרינן מיגו דהעזה, דמה לו לשקר. | הטעם לכך הוא שבממון החשש על בעל הדין הוא שהחזיק ממון חברו שלא כדין, ולמעשה גזל ממון חברו, ולכן בעל הדין בעיני הדיינים הוא כחשוד לגזול ממון חברו, ומי שמעיז פניו לגזול ממון חברו, ודאי וודאי יעיז לומר כל טענה, גם טענת העזה. על כן בממון אמרינן מיגו דהעזה, דמה לו לשקר. | ||
| שורה 110: | שורה 110: | ||
===ביאור התוספות עפ"י קצות החושן בשם אחיו=== | ===ביאור התוספות עפ"י קצות החושן בשם אחיו=== | ||
'''קצות החושן''' (פב, יד) מביא הסבר אחר לתירוץ התוספות, בשם אחיו, רבי יהודה. מסביר הקצות, כי בחילוק התוספות בין כפירת מלווה לבין טענת 'לקוחין הן בידי' או להד"ם, כוונתו לחלק בין מקרה בו בטענת המיגו יצטרך לכפור יותר ממה שהוא כופר עתה, לבין מקרה בו הכפירה בשתי הטענות היא על אותו השווי. | '''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב, יד]) מביא הסבר אחר לתירוץ התוספות, בשם אחיו, רבי יהודה. מסביר הקצות, כי בחילוק התוספות בין כפירת מלווה לבין טענת 'לקוחין הן בידי' או להד"ם, כוונתו לחלק בין מקרה בו בטענת המיגו יצטרך לכפור יותר ממה שהוא כופר עתה, לבין מקרה בו הכפירה בשתי הטענות היא על אותו השווי. | ||
הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן בב"מ דף ג. למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית עיזי דאכלי חושלא, ושדה זו של אביך היתה, אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן כל שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. | הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן בב"מ דף ג. למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית עיזי דאכלי חושלא, ושדה זו של אביך היתה, אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן כל שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. | ||
| שורה 123: | שורה 123: | ||
ה'''דרכי משה''' וה'''סמ"ע''' בשם ה'''ר"ן''' פוסקים שאין אומרים מיגו דהעזה. והביא הש"ך שכן דעת ה'''נימוקי יוסף'''. | ה'''דרכי משה''' וה'''סמ"ע''' בשם ה'''ר"ן''' פוסקים שאין אומרים מיגו דהעזה. והביא הש"ך שכן דעת ה'''נימוקי יוסף'''. | ||
השיג עליהם ה'''ש"ך''' באריכות והוכיח בשם ראשונים רבים דאמרינן מיגו דהעזה. ופסק ה'''ש"ך''' שאמרינן מיגו דהעזה כדי להיפטר ממון ואין אומרים מיגו דהעזה כדי להיפטר משבועה. והביא הש"ך שכן פסק גם ה'''ריב"ש''' בסימן שצב. וכך פסק גם בספר '''קצות החושן''' (פב, יד). | השיג עליהם ה'''ש"ך''' באריכות והוכיח בשם ראשונים רבים דאמרינן מיגו דהעזה. ופסק ה'''ש"ך''' שאמרינן מיגו דהעזה כדי להיפטר ממון ואין אומרים מיגו דהעזה כדי להיפטר משבועה. והביא הש"ך שכן פסק גם ה'''ריב"ש''' בסימן שצב. וכך פסק גם בספר '''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב, יד]). | ||
ה'''אמרי ברוך''' תמה על השגת הש"ך, שהרי גם הנמו"י מודה שלעניין ממון אמרינן מיגו דהעזה, וכל מה שאמר הנמו"י שלא אמרינן מיגו דהעזה הוא רק לעניין שבועה, כהסבר בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא' מדוע צריך התובע להישבע, אך לא לעניין ממון. | ה'''אמרי ברוך''' תמה על השגת הש"ך, שהרי גם הנמו"י מודה שלעניין ממון אמרינן מיגו דהעזה, וכל מה שאמר הנמו"י שלא אמרינן מיגו דהעזה הוא רק לעניין שבועה, כהסבר בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא' מדוע צריך התובע להישבע, אך לא לעניין ממון. | ||