554
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "זכירת מעשה עמלק"
אין תקציר עריכה
| שורה 54: | שורה 54: | ||
==אופן קיום המצווה== | ==אופן קיום המצווה== | ||
=== | ===זכירה בפה דווקא=== | ||
'''חז"ל''' מוסיפים בביאור המצווה שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה. | '''חז"ל''' מוסיפים בביאור המצווה שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה. | ||
כך מובא ב'''ספרא''' ('''בחוקותי''' א ג): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח ('''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז). | כך מובא ב'''ספרא''' ('''בחוקותי''' א ג): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח ('''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז). | ||
| שורה 74: | שורה 74: | ||
דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר. | דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר. | ||
==== | ==== זכירה מספר תורה דווקא==== | ||
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה. ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) מוסיף, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. | ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה. ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) מוסיף, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. | ||
אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט) כתב ש”בספר” פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצוות תרג). ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. | אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט) כתב ש”בספר” פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצוות תרג). ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. | ||
יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז). | |||
===נוסח קיום המצווה=== | ===נוסח קיום המצווה=== | ||
| שורה 119: | שורה 120: | ||
בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני, ומפטירים (שמואל א טו); "כה אמר ה' צבאות" ('''שו"ע''' תרפה ב). | בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני, ומפטירים (שמואל א טו); "כה אמר ה' צבאות" ('''שו"ע''' תרפה ב). | ||
=== | ====העלת קטן למפיר זכור==== | ||
נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. הרש"ל{{דרוש מקור}} כותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר. הב"ח חולק על הרש"ל וכותב{{דרוש מקור}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה. | |||
הט"ז חולק על הב"ח{{דרוש מקור}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכין, לדעת הט"ז הוא יכול לעלות כדעת הרמ"א (רפב). ולא נהגו להעלות קטנים כלל. | |||
===טעמים והברת הקריאה=== | |||
ה'''רמ"א''' כתב (תרפז ז), שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים. | |||
מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, שימע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו הרב עובדיה ('''ילקוט יוסף''' קמא טז), והרב צבי פסח פראנק ('''מקרא קודש''' פורים פח). | מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, שימע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו הרב עובדיה ('''ילקוט יוסף''' קמא טז), והרב צבי פסח פראנק ('''מקרא קודש''' פורים פח). | ||