תערובת חמץ

חמץ שמעורב עם דבר אחר, מה דינו לענין בפסח לענין אכילה ולענין איסור בל יראה ובל ימצא.

מקורות
משנה:	פסחים ג א
ירושלמי:	פסחים מב א-מג ב
רמב"ם:	חמץ ומצה א ו; ד ח
שולחן ערוך:	אורח חיים תמב א

מקור הדין

בפרשת בא, בסוף פרשית 'החודש הזה לכם' (שמות יב כ) אומרת התורה:

"כל מחמצת לא תאכלו"

ודרשו בברייתא (פסחים מג א) שזה בא לרבות תערובת חמץ (כותח הבבלי, שכר המדי, חומץ האדומי, וזיתום המצרי), שגם בזה יש איסור אכילה.
אך מסייגת הברייתא ואומרת שאף שאיסור אכילה יש בזה, אין עליו עונש כרת, שנאמר שם בפרשה למעלה:

"כי כל אוכל חמץ ונכרתה"

כלומר עונש כרת הוא דווקא על האוכל חמץ גמור (בעין) ולא מחמצת (תערובת).

כן הוא גם במשנה (פסחים ג א) האומרת שתערובת חמץ הם באזהרה ואין בהם משום כרת.