תערובת חמץ

חמץ שמעורב עם דבר אחר, מה דינו בפסח לענין אכילה ולענין איסור בל יראה ובל ימצא.

מקורות
משנה:	פסחים ג א
ירושלמי:	פסחים מב א-מג ב
רמב"ם:	חמץ ומצה א ו; ד ח
שולחן ערוך:	אורח חיים תמב א

מקור הדין

בפרשת בא, בסוף פרשית 'החודש הזה לכם' (שמות יב כ) אומרת התורה:

"כל מחמצת לא תאכלו"

ודרשו בברייתא בגמרא (פסחים מג א) שזה בא לרבות תערובת חמץ (כגון כותח הבבלי, שכר המדי, חומץ האדומי, וזיתום המצרי), שישנו איסור אכילה בפסח גם על תערובת חמץ. וכעין זה מובא (פרשת בא, מסכתא דפסחא י).
אך מסייגת הברייתא ואומרת שאף שאיסור אכילה יש בזה, אין עליו עונש כרת, שנאמר שם בפרשה למעלה:

"כי כל אוכל חמץ ונכרתה"

כלומר עונש כרת הוא דווקא על האוכל חמץ גמור (בעין) ולא מחמצת (תערובת).

כן הוא גם במשנה (פסחים ג א) האומרת שתערובת חמץ הם באזהרה ואין בהם משום כרת.

בהמשך אומרת הגמרא שאמנם ישנו פסוק (יב יט) שמזכיר עונש כרת גם על אכילת מחמצת ולא רק על חמץ:

"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה"

אך הריבוי לעונש כרת נלמד מהמילים "כי כל אוכל חמץ".
ומעירים התוספות (ד"ה ההוא) שאף שגם בפסוק המדבר על מחמצת מוזכרות המילים "כי כל", מ"מ פשיטא לה לגמרא שזה בא לדרשה אחרת.

מחלוקת התנאים

הגמרא מביאה ברייתא האומרת שדין זה של תערובת חמץ נתון במחלוקת תנאים.
דעת ר' אליעזר היא כפי שהוזכר למעלה, שישנו איסור לאו באכילת תערובת חמץ, אבל לדעת חכמים אין אזהרת לאו על תערובת חמץ.

כתב הרי"ף (יג א) שהגם שסוברים חכמים שאין מלקות בתערובת חמץ, מ"מ איסור יש בדבר. ונראה שסובר הרי"ף שהלכה בזה כחכמים ולא כר' אליעזר, למרות שסתם משנה כמותו.

האם יש איסור בל יראה ובל ימצא

נחלקו הראשונים האם בתערובת חמץ ישנו רק איסור אכילה, או שיש גם איסור 'בל יראה ובל ימצא'.
המשנה (ג א) כותבת 'ואלו עוברין בפסח', ובפירוש המילה 'עוברין' נחלקו הדעות.
לדעת רש"י (מב א ד"ה ואלו) הכוונה שעוברים עליהם בבל יראה ובל ימצא, ולפי זה אסור להשהותם בפסח כלל.
וכן היא דעת הרמב"ם (חמץ ומצה ד ח), אך הוסיף שזה דווקא בתערובת חמץ שראוי הוא לאכילה, אבל דבר שיש בו תערובת חמץ שאינו ראוי לאכילה, מותר לקיימו בפסח.