9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שכירות שלוש שנים"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| (21 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|||||שולחן ערוך חושן משפט שלג ג}} | {{מקורות|||||שולחן ערוך חושן משפט שלג ג}} | ||
סוגיה זו עוסקת בנושא של שכירות לזמן ארוך, וזאת לאור האיסור להימכר לעבדות. | סוגיה זו עוסקת בנושא של שכירות לזמן ארוך, וזאת לאור האיסור להימכר לעבדות. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
כתוב '''בתורה''' {{ויקיטקסט|ויקרא_כה_נה|ויקרא כ"ה,נ"ה}} כי בנ"י הינם עבדיו של הקב"ה. לאור הפסוקים האלו '''הגמרא''' {{ויקיטקסט|קידושין_כב_ב|קידושין כב:}} דורשת כי יש איסור להימכר לעבדות - "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", ובכך מסבירה את הרציעה של עבד שהחליט כי הוא אוהב את אדונו אשתו וילדיו, ולכן הוא לא יצא לחופשי. | כתוב '''בתורה''' {{ויקיטקסט|ויקרא_כה_נה|ויקרא כ"ה,נ"ה}} כי בנ"י הינם עבדיו של הקב"ה. לאור הפסוקים האלו '''הגמרא''' {{ויקיטקסט|קידושין_כב_ב|קידושין כב:}} דורשת כי יש איסור להימכר לעבדות - "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", ובכך מסבירה את הרציעה של עבד שהחליט כי הוא אוהב את אדונו אשתו וילדיו, ולכן הוא לא יצא לחופשי. | ||
ה'''תוס'''' (ב"ב יג. ד"ה כופין) לומדים מכך שיש איסור להימכר לעבד עברי. איסור זה נפסק ב'''רמב"ם''' (עבדים א' א') וב'''סמ"ג''' (עשין פ"ג). | |||
'''הגמרא''' {{ויקיטקסט|בבא_קמא_קטז_ב|ב"ק קטז:}} מביאה דרשה בשם רב שלומד משם שפועל יכול לחזור בו באמצע היום, וזאת על אף שפועל אינו עבד עברי ממש. | |||
יוצא כי יש איסור להימכר לעבדות, ולאיסור זה יש השלכות על דיני שכירות פועלים. | יוצא כי יש איסור להימכר לעבדות, ולאיסור זה יש השלכות על דיני שכירות פועלים. בסוגיה זו נבחן השלכה אחת של איסור זה. | ||
==מעט פסוקים== | ==מעט פסוקים== | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
בעקבות דבריו של המהר"ם פסק תלמידו '''המרדכי''' (הגהות מרדכי, ב"מ תנט-תס) כי אסור לאדם להישכר ליותר משלוש שנים, והובאו דבריו ב'''ב"י''' (חו"מ של"ד) וכן פסק ה'''רמ"א''' (חו"מ של"ג ג') ו'''הלבוש''' (עיר שושן של"ג ג'), וכתב ה'''כנה"ג''' (הגהות ב"י סימן של"ד ס"ק י"ט) כי לאור סתימת דברי הב"י הוא סובר כי זוהי הלכה מוסכמת, ואין חולק עליה. | בעקבות דבריו של המהר"ם פסק תלמידו '''המרדכי''' (הגהות מרדכי, ב"מ תנט-תס) כי אסור לאדם להישכר ליותר משלוש שנים, והובאו דבריו ב'''ב"י''' (חו"מ של"ד) וכן פסק ה'''רמ"א''' (חו"מ של"ג ג') ו'''הלבוש''' (עיר שושן של"ג ג'), וכתב ה'''כנה"ג''' (הגהות ב"י סימן של"ד ס"ק י"ט) כי לאור סתימת דברי הב"י הוא סובר כי זוהי הלכה מוסכמת, ואין חולק עליה. | ||
קצת קשה על הלכה זו ממשנה מפורשת (ב"מ פרק ט' משנה י"א) שם מדובר בפירוש על שכיר שבוע - שכיר שנשכר לשבע שנים. ולא ראיתי מי שהשגיח בכך, וצ"ע. | |||
המהר"ם בסוף תשובתו כותב כי ל'''תוס'''' יש הסבר אחר להבדל בין עבד לפועל, והסבר כזה אכן נמצא בתוס' שהודפסו על הש"ס (ב"מ י. ד"ה כי), ושם הם מבארים כי ההבדל בין עבד לפועל הוא שפועל יכול לחזור בו באמצע היום ואינו צריך שטר שחרור, בניגוד לעבד. דבריו מובנים לפי דברי ה'''רמב"ן''' (קידושין טז.) שביאר כי בעבד יש שני קניינים - קניין איסורי וקניין ממוני, והקניין האיסורי פוקע רק באמצעות גט. לפי זה, לדעת התוס' יש קניין ממוני בפועל, אבל כל עוד אין קניין איסורי אין לאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולפיכך מותר יהיה לשכיר להישכר ליותר משלוש שנים. דיוק זה בדבריהם עושה '''שו"ת באר שבע''' (סימן ס"ב), והובאו דבריו ב'''ש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק י"ז). | המהר"ם בסוף תשובתו כותב כי ל'''תוס'''' יש הסבר אחר להבדל בין עבד לפועל, והסבר כזה אכן נמצא בתוס' שהודפסו על הש"ס (ב"מ י. ד"ה כי), ושם הם מבארים כי ההבדל בין עבד לפועל הוא שפועל יכול לחזור בו באמצע היום ואינו צריך שטר שחרור, בניגוד לעבד. דבריו מובנים לפי דברי ה'''רמב"ן''' (קידושין טז.) שביאר כי בעבד יש שני קניינים - קניין איסורי וקניין ממוני, והקניין האיסורי פוקע רק באמצעות גט. לפי זה, לדעת התוס' יש קניין ממוני בפועל, אבל כל עוד אין קניין איסורי אין לאו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולפיכך מותר יהיה לשכיר להישכר ליותר משלוש שנים. דיוק זה בדבריהם עושה '''שו"ת באר שבע''' (סימן ס"ב), והובאו דבריו ב'''ש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק י"ז). | ||
יוצא אם כן שנחלקו המהר"ם והתוס' האם יש איסור בלהישכר ליותר משלוש שנים, ופסק הרמ"א כדברי המהר"ם. | יוצא אם כן שנחלקו המהר"ם והתוס' האם יש איסור בלהישכר ליותר משלוש שנים, ופסק הרמ"א כדברי המהר"ם. | ||
===דאורייתא או דרבנן=== | |||
בשאלה האם הדין הוא דאורייתא או דרבנן נחלקו האחרונים: | |||
* '''קצות החשן''' (סימן של"ג ס"ק ז') כותב בפשטות כי הדין הינו דרבנן. | |||
* שו"ת '''לחם רב''' (סימן פ"א) מסתפק בכך, אך נוטה לכך שהדין הינו דרבנן. | |||
* '''חלקת בנימין''' (סימן של"ג, ציונים ס"ק שד"מ) כותב כי דין זה הינו דאורייתא. | |||
==קולות== | ==קולות== | ||
| שורה 33: | שורה 41: | ||
'''הש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק ט"ז) מעיר ע"פ דברי ה'''ספרא''' (בהר פרק ז) כי האיסור להימכר לע"ע הינו רק לאדם שיש לו ממון, אך לעני אין איסור כזה. דברי הספרא מובאים הן ברמב"ם והן בסמ"ג ([[#האיסור להימכר לעבדות|הובאו לעיל]]). לפי זה מבאר הש"ך כי אין איסור להישכר לשנים רבות לאדם אשר הוא עני ביותר, כשם שאין לו איסרו להימכר לעבד עברי. | '''הש"ך''' (חו"מ של"ג ס"ק ט"ז) מעיר ע"פ דברי ה'''ספרא''' (בהר פרק ז) כי האיסור להימכר לע"ע הינו רק לאדם שיש לו ממון, אך לעני אין איסור כזה. דברי הספרא מובאים הן ברמב"ם והן בסמ"ג ([[#האיסור להימכר לעבדות|הובאו לעיל]]). לפי זה מבאר הש"ך כי אין איסור להישכר לשנים רבות לאדם אשר הוא עני ביותר, כשם שאין לו איסרו להימכר לעבד עברי. | ||
כמו כן, הוא מוסיף ע"פ הגמרא (קידושין יד:), שנפסקה להלכה ברמב"ם (עבדים ב ג) ובסמ"ג (שם) כי אין איסור להימכר להישכר לשנים מרובות במקרה של עוני, כשם שאין איסור להימכר לשנים רבות. | כמו כן, הוא מוסיף ע"פ הגמרא (קידושין יד:), שנפסקה להלכה ברמב"ם (עבדים ב ג) ובסמ"ג (שם) כי אין איסור להימכר להישכר לשנים מרובות, גם מעבר לכמות הנחוצה, במקרה של עוני, כשם שאין איסור להימכר לשנים רבות. | ||
'''שו"ע הרב''' (הלכות שכירות סימן כ"א) מביא את הדין שנפסק בש"ך, וכותב כי לפי סברא זו אין אישה בוגרת רשאית להשכיר את עצמה ליותר משלש שנים גם אם אין לה מה לאכול, שהרי אין היא יכולה למכור את עצמה לאמה עבריה. (ועיין '''חוות יאיר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8/%D7%A7%D7%95 (סימן ק"ו)] שכתב לעניין חזרה באמצע היום חילוק כעין זה, וכן חילוק נוסף בין איש לאישה, אך לא סמך על כך להלכה) | |||
===סמוך על שלחנו=== | |||
'''המרדכי''' כתב כי יש איסור "להיות בקבע עמו ולהיות סמוך על שלחנו". נראה מדבריו שאם הפועל איננו סמוך על שלחן המעביד, אין בכך איסור. כך דייק '''כנה"ג''' (הגהות ב"י, סימן של"ד, ס"ק כ') בשם '''ר' אברהם די-בוטון''' (שו"ת לחם רב ס"ס פ"א). | |||
ניתן להסביר חילוק זה בכך שיש לפועל אוטונומיה וחופש בכך שהשעות שאחר העבודה הן ברשותו. | |||
הסתייגות לקולא זו מצינו בדברי ה'''חתם סופר''' (שו"ת חתמ"ס, ח"ה תשובה קע"ב) שביאר כי רב עיר שנשכר על ידי קהילה, ויושב בבית שהם מממנים לו עדיין נחשב סמוך על שלחנם. בדבריו יש להסתפק בסיבה לכך - האם זה בגלל שהבית שייך לקהילה, או בגלל שעצם עבודתו מחייבת אותו לגור קרוב לקהילה אותה הוא משרת. בשו"ת '''בצל החכמה''' (ח"ב תשובה פ"ז, אות ב') מבואר בפירוש כי הוא רואה את הטעם השני כעיקרי. | |||
===יכולת חזרה=== | |||
'''הגמרא''' {{ויקיטקסט|בבא_מציעא_י_א|ב"מ י.}} אומרת שפועל יכול לחזור בו באמצע היום. לדין זה יש סייגים, ובמלאכת דבר האבד (כגון העלאת פשתן ממשרה) אין לפועל אפשרות לחזור בו {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_חושן_משפט_שלג_ה|שו"ע חו"מ סימן של"ג סעיף ה'}}. | |||
על סמך דברים אלו רצה ה'''כנה"ג''' (הגהות ב"י, סימן של"ד, ס"ק י"ט) וכן ב'''אמרי ברוך''' (על השו"ע) לחלק בין פועל שיכול לחזור בו באמצע היום, שאין עליו איסור להישכר לשנים מרובות, ובין פועל שאינו יכול לחזור בו, שעליו יש איסור להישכר לשנים מרובות. בהסבר הדברים הוא כותב שאדם שיכול לחזור בו באמצע היום איננו נקרא עבד, שהרי הוא יכול לחזור בו בכל זמן שהוא ירצה. את החילוק הזה הוא מבסס בדברי המהר"ם, בכך שהמהר"ם דיבר על פועל, וב'''מרדכי''' (ב"מ שמ"ג) מובא בשמו שהוא סובר שמלמד הינו מלאכת דבר האבד. | |||
חילוק זה לא מסתבר במהר"ם משתי סיבות: | |||
# ה'''מהר"ם''' בתשובה (דפוס פראג, סימן תע"ז) כותב כי כיום, שמלמדים מצויים להישכר, מלאכת מלמד איננה דבר האבד, וכנראה שהמרדכי הביא רק את תורף דבריו שמלאכת מלמד הינה מלאכת דבר האבד, ולא סייג את דבריו כמו שיש לסייג בכל מקרה של דבר האבד, שהדבר שייך רק אם אין פועלים מצויים להישכר. לפיכך נראה כי המהר"ם שכתב שיש איסור להישכר איננו רואה במלמד דבר האבד. | |||
# ה'''מהר"ם''' בתשובה בה הוא מזכיר את האיסור כותב במפורש כי על אף שמלמד יכול לחזור בו, הוא עובר על הלאו, ומפורש בדבריו שהוא אינו סובר חילוק זה. | |||
===חופשות=== | |||
בשו"ת '''בצל החכמה''' (ח"ב תשובה פ"ז, אותיות ג'-ד') מובא שפועל שיש לו ימי חופשה אינו בגדר האיסור הזה, בגלל שהוא אינו משועבד ברציפות לשוכר, והוא אינו דומה לעבד. בדבריו הוא מסביר כי בשבתות וי"ט חל השעבוד על השכיר, אך הוא אינו יכול לעבוד, בניגוד לימי החופשה שבהם אין כלל שעבוד, והם מהווים הפסקה מהעבודה, וכך אין שיעבוד של שלוש שנים. למרות שר' בצלאל שטרן מביא קולא זו בספק, ה'''פתחי חושן''' (דיני שכירות, פרק ז' אות ג') מביא דין זה בפשטות. | |||
בניגוד אליהם, ה'''חלקת בנימין''' (סימן של"ג, ס"ק פה) מסתפק בדין זה ונוטה להחמיר, ומסביר שבגלל שהחופשות הינן חלק מהחוזה, הרי שהן אינן שונות משבתות וי"ט, ובמהלך החופשה הפועל עדיין משועבד לשוכר, וע"כ אין להקל בפועל שמקבל ימי חופשה. נראה להסביר דין זה בכך שלמרות שלפועל יש ימי חופשה, הרי הם חלק מהסכם העבודה, וכל הסכם כולל זמן שבו הפועל לא עובד, וע"כ החופשות לא הופכות את החוזה לחוזה פחות מחייב, ולפיכך הן אינן פוטרות מהלאו. נראה מדבריו שהסתייגות זו היא רק למי שמקבל ימי חופשה כפי המקובל, אך אם יקבל הפועל יותר ימי חופשה מהמקובל, יועילו לו ימי החופשה, והוא לא ייחשב לעבד, ולא יעבור על הלאו של עבדי הם. קשה לפירושו שבציונים (שם, אות שצז) אומר החלקת בנימין שאדון רגיל לתת חופש לע"ע מדי פעם לכבוד שמחות משפחתיות, ודבר זה איננו חלק מהחוזה, וצ"ע. | |||
===עבודות שונות=== | |||
מלבד מה שהובא [[#יכולת חזרה|לעיל]] לחלק בין פועל שיכול לחזור בו לפועל שאינו יכול לחזור בו, מצינו עוד חילוקים בין סוגי העבודות. | |||
ה'''חוות יאיר''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8/%D7%A7%D7%9E (סימן קמ)] כותב כי חזן איננו משועבד לקהילה בגלל שכל עבודתו היא להוציא אחרים ידי חובה בתפילה, בניגוד למלמד שמקבל את שכרו על שימור ופיסוק טעמים, שהוא מוגדר כעובד של מנהל ביה"ס או אביו של הילד. בהמשך דבריו מסתפק החוות יאיר לגבי גבאי בית כנסת, האם הוא נחשב לעובד של הציבור, או שתפקידו הוא לכבד את בית הכנסת ולהוציא את הרבים. | |||
ה'''רב עובדיה יוסף''' (שו"ת יביע אומר חלק ט', חו"מ סימן ט', אות ה') מביא בשם שו"ת '''שערי צדק''' שאין ברב שהתחייב לעבוד בקהילה למשך זמן מרובה משום איסור עבדות בגלל שהרב אינו משועבד לקהילה, אלא הקהילה משועבדת לו לשמוע בקולו ולקבל ממנו דיני תורה. על חילוק זה נראה כי חולקים ה'''חתמ"ס''' (ח"ה סימן קע"ב) ו'''רבי שלמה קלוגר''' (האלף לך שלמה, חלק או"ח סימן ל"ח) שמביאים בפירוש את איסור שכירות לשלש שנים גם לגבי רבנים. הרב עובדיה יוסף כותב לחלק בין עיירה גדולה, שם הרב נשכר רק ללמד תורה, ועיירות קטנות יותר, שם הרב גם מתפקד כשו"ב וכד', ובמקצועות אלו הוא אכן נחשב לשכיר של הקהילה. | |||