שיחה:שותפות ישראל וגוי בשבת

שיטת הרמב"ם לעומת שיטת רש"י

המפרשים האריכו למעניתם לבאר שיטת הרמב"ם האם סובר כרש"י ש'באו חשבון' הוא דווקא כאשר לא התנו, אבל אם התנו מותר אפילו באו חשבון לבסוף, או דלמא הרמב"ם חולק על רש"י וסובר שאפילו התנו אסור לבוא חשבון לבסוף (וכמו שכתב לענין ערלה בהל' מאכלות אסורות).

ותמוה למה לא עמדו המפרשים על הבדל נוסף, ולכאורה מהותי יותר בין הרמב"ם לרש"י.
לכאורה ישנה מחלוקת בין רש"י לרמב"ם כיצד לפרש את דברי הברייתא "טול אתה בשבת ואני בחול". רש"י מפרש שהכוונה על העבודה, כלומר שאומר הישראל לגוי 'עבוד אתה בשבת ואני בחול', שבזה יש איסור דהוי כשלוחו. אמנם אם התנו מתחילה ועל דעת כן נשתתפו מותר כיון שמעולם לא הוטל על ישראל לעשות בשבת. עד כאן הברייתא כלל לא דיברה על השכר עצמו, רק בסיפא 'ואם באו לחשבון אסור', בזה יש התייחסות לשכר, וגם בזה רש"י מפרש שכאשר נוטל שכר על יום כנגד השבת, גלי דעתיה למפרע שהגוי שלוחו של ישראל היה. כלומר גם בעיית השכר אינה בעיה מצד עצמה, אלא מצד שהיא מגלה שכל עבודתו של הגוי היתה עבור ישראל.
הרמב"ם לעומת זאת מפרש את כל הברייתא לענין השכר עצמו, ולא לענין העבודה. שכן הוא לא מזכיר כלל דין השליחות, אלא הכל סביב השכר. וכך כותב הרמב"ם: "המשתתף עם הנכרי... אם התנו בתחילה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט ואם הרבה...", כלומר גם התנאי הראשוני הוא בענין השכר, ולא מדבר כלל על העבודה. וכך מפרש הרמב"ם את הברייתא - המשתתף עם הנכרי, לא יאמר לו טול אתה בשבת ואני בחול, כלומר הגם שעשה הגוי לבדו מעצמו מלאכה בשבת, לא יכול הישראל ליטול שכר של אחד מימי החול, כנגד השכר שנוטל הגוי עבור שבת, שכן בזה הוא נוטל שכר שבת. אלא יטול הנכרי שכר השבתות כולם, והשאר יחלקו בשווה. אמנם אם התנו ביניהם מתחילה שיטול הגוי שכר השבתות וישראל שכר אחד מימות החול כנגדן מותר, כיון שעל דעת כן נשתתפו ואין כאן שכר שבת.
העולה מן הדברים שכל ההשוואה לשיטת רש"י לוקה בחסר, שכן צריך להדגיש קודם כל שהרמב"ם מפרש אחרת את כל התנאי, ובעצם את כל האיסור שעליו מדברת הברייתא. ומאחר שכך הם הדברים, פשוט הדבר שאינו מועיל תנאי אם לבסוף באו חשבון, שהרי כל התנאי נועד לקבוע את חלוקת השכר ביניהם, ואם אחר שהתנו שיחלקו באופן שהשבתות יהיו לגוי ויום חול אחד לישראל כנגדן, אם לא יבצעו זאת הרי שכל התנאי מעיקרא בטל. ואינו דומה לשיטת רש"י שאף שהתנו מותר לבוא חשבון לבסוף, מפני שהתנאי היה על עצם השותפות ולא על השכר, וממילא כיון שבשותפות אין איסור, לא אכפת לן כבר מהאופן שיחלקו את השכר. אבל לשיטת הרמב"ם שכל התנאי היה על השכר ודאי שאם אינם עושים כפי שהתנו, דבריהם בטלים, ויש איסור בדבר.
אשמח לשמוע תגובות, ואם נכתבו הדברים כבר באיזה ספר.
א.א (שיחה) 11:19, 27 בינואר 2019 (IST)