הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר"
| שורה 6: | שורה 6: | ||
ובאמת שלפירוש זה יש כמה מעלות על פני שאר הפירושים. | ובאמת שלפירוש זה יש כמה מעלות על פני שאר הפירושים. | ||
<BR/>חדא, דברי הרי"ף עצמם שלפני שהביא דברי רבא, ציטט את הריש של המשנה בלבד. וכן בפיה"מ לרמב"ם הזכיר זמן קריאה ליל י"ד בלבד [אמנם זה אינו הכרח, כי בזה אפשר לפרשו כהרא"ש. יעויין באליה רבה ובט"ז]. | <BR/>חדא, דברי הרי"ף עצמם שלפני שהביא דברי רבא, ציטט את הריש של המשנה בלבד. וכן בפיה"מ לרמב"ם הזכיר זמן קריאה ליל י"ד בלבד [אמנם זה אינו הכרח, כי בזה אפשר לפרשו כהרא"ש. יעויין באליה רבה ובט"ז]. | ||
<BR/>ועוד שלפי פירוש זה מתבאר מה הכריחו להרי"ף לתלות הדבר בדעתו ולא בשהות הפועל. שאם דעת הרי"ף כרש"י, יוקשה אמאי תלה בדעתו [ע' בעה"מ]. | <BR/>ועוד שלפי פירוש זה מתבאר מה הכריחו להרי"ף לתלות הדבר בדעתו ולא בשהות הפועל. שאם דעת הרי"ף כרש"י, יוקשה אמאי תלה בדעתו [ע' בעה"מ]. וכן לשיטת הרא"ש, לכאורה א"צ לתלות בדעתו אלא בשהותו בפועל [וכפי שמשמע ברא"ש עצמו ולא כהטור]. אמנם אם דברי רבא קאי ארישא בלבד כמ"ש, יצא שבן כרך שהלך לעיר דינו לקרוא בי"ד, אלא אם כן עתיד לחזור למקומו בט"ו, שהוא זמן קריאה של מקום שיצא ממנו. וזה ודאי לא ייתכן לחייבו לקרוא בי"ד ע"פ שהותו בט"ו, והרי עדיין לא נתברר אם יימצא בעיר בט"ו או לא, אלא ע"כ דאזלינן בתר דעתו לשהות בט"ו. וזהו שהכריחו להרי"ף והרמב"ם להוסיף את המלים 'ונתעכב ולא חזר', ולפרש את המשנה בדעתו בלבד, שאם בשעת יציאתו דעתו לשוב בט"ו לעיר, הרי שכבר נתחייב לקרוא כעירו בי"ד, ולא תליא כלל בהימצאו בפועל. ומדוייקים דברי המשנה לפי"ז, 'אם עתיד לחזור למקומו', שבכוונתו לעשות כן, אלא שגם אם מחמת סיבה כלשהי נתעכב ולא חזר, די בכך וקורא כמקומו. וע' בפמ"ג מש"ז ה-ו שממנו התעוררתי לד"ז. | ||
<BR/>ולפי"ז גם אין צורך לחדש בדברי הרמב"ם שזמן קריאה הוא בעלות השחר, אלא אפשר כפשוטו שהוא תחילת ליל י"ד, שכיון שכוונתו אז, בתחילת זמן קריאה, לחזור למקומו, אינו מתחייב לקרוא עמהם אלא יקרא כמקומו. | <BR/>ולפי"ז גם אין צורך לחדש בדברי הרמב"ם שזמן קריאה הוא בעלות השחר, אלא אפשר כפשוטו שהוא תחילת ליל י"ד, שכיון שכוונתו אז, בתחילת זמן קריאה, לחזור למקומו, אינו מתחייב לקרוא עמהם אלא יקרא כמקומו. | ||
<BR/>והגדולה מכולן, שלכאורה קשה איך רבא מחדש חידוש שהם לגמרי הפך דברי המשנה. כי הרי לפי פשט המשנה חיובו של האדם נקבע לפי מקום מגוריו, ואף אם יוצא ממנו, ונמצא במקום אחר בזמן הקריאה, אין דינו משתנה. ואילו רבא אומר בדיוק ההיפך, שחובת קריאת האדם נקבעת לפי מקום שהותו בזמן הקריאה. אמנם זהו דווקא לפי שיטת רש"י או הרא"ש (שזמנו נקבע לפי יום י"ד לחיוב או לפטור, אך בכל מקרה לא לפי מקומו המקורי), אך לפי הביאור הנ"ל בשיטת הרמב"ם והרי"ף, יצא שחידושו של רבא אינו כ"כ גדול ואינו היפך המשנה, כי באמת חיובו של אדם נשאר לפי מקום מגוריו, אלא שאם דעתו שלא להיות שם בזמן קריאתו, הרי שמחיל עליו חיוב אחר של פרוז או מוקף בן יומו, אבל מ"מ חיוב זה לא מבטל את החיוב העצמי שלו מצד מקומו. מה שאין כן לפרש"י יוצא שאין זה תלוי כלל איפה האדם גר, אלא רק איפה הוא שוהה בזמן הקריאה. | <BR/>והגדולה מכולן, שלכאורה קשה איך רבא מחדש חידוש שהם לגמרי הפך דברי המשנה. כי הרי לפי פשט המשנה חיובו של האדם נקבע לפי מקום מגוריו, ואף אם יוצא ממנו, ונמצא במקום אחר בזמן הקריאה, אין דינו משתנה. ואילו רבא אומר בדיוק ההיפך, שחובת קריאת האדם נקבעת לפי מקום שהותו בזמן הקריאה. אמנם זהו דווקא לפי שיטת רש"י או הרא"ש (שזמנו נקבע לפי יום י"ד לחיוב או לפטור, אך בכל מקרה לא לפי מקומו המקורי), אך לפי הביאור הנ"ל בשיטת הרמב"ם והרי"ף, יצא שחידושו של רבא אינו כ"כ גדול ואינו היפך המשנה, כי באמת חיובו של אדם נשאר לפי מקום מגוריו, אלא שאם דעתו שלא להיות שם בזמן קריאתו, הרי שמחיל עליו חיוב אחר של פרוז או מוקף בן יומו, אבל מ"מ חיוב זה לא מבטל את החיוב העצמי שלו מצד מקומו. מה שאין כן לפרש"י יוצא שאין זה תלוי כלל איפה האדם גר, אלא רק איפה הוא שוהה בזמן הקריאה. | ||
גרסה מ־13:09, 23 בפברואר 2016
שיטת הרי"ף והרמב"ם
בסוגיה זו, תמהתי מעודי על המפרשים, אמאי הזניחו פירוש כל כך מתבקש בסוגיה, ואחזו בפירושים אחרים.
כי הנה ידועים דברי הכס"מ (מגילה א י) שדברי רבא סובלים ג' פירושים, והוא עצמו כבר כתב שהפירוש היותר נראה הוא הפירוש הא' שדברי רבא קאי על הרישא בלבד, ויצא לפי"ז דדנים כ"א לפי זמנו בשעת קריאת אנשי מקומו. היינו בן עיר שהלך לכרך נידון לפי זמן קריאת העיר, כלומר בי"ד, ואילו בן כרך שהלך לעיר נידון לפי זמן קריאת הכרך, כלומר בט"ו, וזה הפוך משיטת רש"י.
אלא שמרן עצמו דחה פירוש זה, מפני שיצא לפי"ז שעיקר דינו של רבא מתייחס למוקף בן יומו, שהרי איירי בבן עיר שהלך לכרך, ועל זה קבע את הזמן 'ליל י"ד', והרי מלימוד הגמ' יוצא שעיקר הלימוד מן הפסוק הוא מפרוז בן יומו, ורק מיניה ילפינן בסברה למוקף בן יומו. אך מלבד שקושיה זו לא אלימתא כל כך לדחות פירוש זה, כמו שכתב הרב מרכבת המשנה אלפאנדרי (הובא בפנים הסוגיה), יעויין בדברי הרי"ף ששינה מלשון הגמ' ומשמע בדבריו שגם דין מוקף בן יומו כלול בדברי רבא, וא"כ אדרבה י"ל שזה עיקר מה שבא להשמיענו, היינו דין מוקף בן יומו ולא דין פרוז בן יומו.
ובאמת שלפירוש זה יש כמה מעלות על פני שאר הפירושים.
חדא, דברי הרי"ף עצמם שלפני שהביא דברי רבא, ציטט את הריש של המשנה בלבד. וכן בפיה"מ לרמב"ם הזכיר זמן קריאה ליל י"ד בלבד [אמנם זה אינו הכרח, כי בזה אפשר לפרשו כהרא"ש. יעויין באליה רבה ובט"ז].
ועוד שלפי פירוש זה מתבאר מה הכריחו להרי"ף לתלות הדבר בדעתו ולא בשהות הפועל. שאם דעת הרי"ף כרש"י, יוקשה אמאי תלה בדעתו [ע' בעה"מ]. וכן לשיטת הרא"ש, לכאורה א"צ לתלות בדעתו אלא בשהותו בפועל [וכפי שמשמע ברא"ש עצמו ולא כהטור]. אמנם אם דברי רבא קאי ארישא בלבד כמ"ש, יצא שבן כרך שהלך לעיר דינו לקרוא בי"ד, אלא אם כן עתיד לחזור למקומו בט"ו, שהוא זמן קריאה של מקום שיצא ממנו. וזה ודאי לא ייתכן לחייבו לקרוא בי"ד ע"פ שהותו בט"ו, והרי עדיין לא נתברר אם יימצא בעיר בט"ו או לא, אלא ע"כ דאזלינן בתר דעתו לשהות בט"ו. וזהו שהכריחו להרי"ף והרמב"ם להוסיף את המלים 'ונתעכב ולא חזר', ולפרש את המשנה בדעתו בלבד, שאם בשעת יציאתו דעתו לשוב בט"ו לעיר, הרי שכבר נתחייב לקרוא כעירו בי"ד, ולא תליא כלל בהימצאו בפועל. ומדוייקים דברי המשנה לפי"ז, 'אם עתיד לחזור למקומו', שבכוונתו לעשות כן, אלא שגם אם מחמת סיבה כלשהי נתעכב ולא חזר, די בכך וקורא כמקומו. וע' בפמ"ג מש"ז ה-ו שממנו התעוררתי לד"ז.
ולפי"ז גם אין צורך לחדש בדברי הרמב"ם שזמן קריאה הוא בעלות השחר, אלא אפשר כפשוטו שהוא תחילת ליל י"ד, שכיון שכוונתו אז, בתחילת זמן קריאה, לחזור למקומו, אינו מתחייב לקרוא עמהם אלא יקרא כמקומו.
והגדולה מכולן, שלכאורה קשה איך רבא מחדש חידוש שהם לגמרי הפך דברי המשנה. כי הרי לפי פשט המשנה חיובו של האדם נקבע לפי מקום מגוריו, ואף אם יוצא ממנו, ונמצא במקום אחר בזמן הקריאה, אין דינו משתנה. ואילו רבא אומר בדיוק ההיפך, שחובת קריאת האדם נקבעת לפי מקום שהותו בזמן הקריאה. אמנם זהו דווקא לפי שיטת רש"י או הרא"ש (שזמנו נקבע לפי יום י"ד לחיוב או לפטור, אך בכל מקרה לא לפי מקומו המקורי), אך לפי הביאור הנ"ל בשיטת הרמב"ם והרי"ף, יצא שחידושו של רבא אינו כ"כ גדול ואינו היפך המשנה, כי באמת חיובו של אדם נשאר לפי מקום מגוריו, אלא שאם דעתו שלא להיות שם בזמן קריאתו, הרי שמחיל עליו חיוב אחר של פרוז או מוקף בן יומו, אבל מ"מ חיוב זה לא מבטל את החיוב העצמי שלו מצד מקומו. מה שאין כן לפרש"י יוצא שאין זה תלוי כלל איפה האדם גר, אלא רק איפה הוא שוהה בזמן הקריאה.
(כדי להבהיר את החילוק, אפשר לומר שנפ"מ כאשר בן כרך יוצא ממקומו ונמצא בזמן קריאה במקום שאינו לא מוקף ולא פרוז כגון במדבר, שלשיטת רש"י יקרא בי"ד, שזהו זמן קריאת רוב העולם וכדברי הרמ"א. אך לשיטת הרמב"ם לפי הפירוש הנזכר, אפשר שיקרא בט"ו כמקומו, לפי שזהו חיובו, והרי לא נתחייב כפרוז בן יומו, אא"כ נגדיר שגם המדבר נקרא פרוז).
אשמח שיראוני אם דברים אלה יש להם בית אב באחד מדברי רבותינו [אמנם בעל פה שמעתי כן מת"ח לפרש דברי הרמב"ם].
א.א 13:04, 22 בפברואר 2016 (IST)