הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 30: | שורה 30: | ||
==== הכרעת הראשונים ==== | ==== הכרעת הראשונים ==== | ||
הגמרא לא הכריעה בשאלה זו, ולכאורה לפי מה שקיימא לן ספק דרבנן לקולא, צריך להיות הדין שאם לא התנו אלא רק חילקו ביניהם סתם ולא הזכירו השבתות, מותר. | הגמרא לא הכריעה בשאלה זו, ולכאורה לפי מה שקיימא לן ספק דרבנן לקולא, צריך להיות הדין שאם לא התנו אלא רק חילקו ביניהם סתם ולא הזכירו השבתות, מותר. וכן פסקו ה'''רא"ש''' (עבודה זרה א כה) וה'''טור''' (אורח חיים רמה) להלכה.<BR/> | ||
ה'''רי"ף''' השמיט את כל האיבעיא, ומדברי ה'''רמב"ם''' נראה שפסק לחומרא, לפי שהוא כתב 'המשתתף עם הגוי וכו' אם התנו וכו' מותר. ואם לא התנו מתחילה כשיבואו לחלוק נוטל הגוי שכר השבתות כולם לבדו והשאר חולקין'. מבואר שלא התיר אלא בהתנו תחילה. | |||
ה'''רי"ף''' השמיט את כל האיבעיא | |||
הקשה ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) אם הדין בסתמא הוא לקולא, למה התבייש רבא בהוראתו, והרי לפי הנראה המעשה שם היה בסתמא? ואם נאמר ששם אמר לו 'טול אתה בשבת ואני בחול', עדיין קשה למה לא פשטה הגמרא את האיבעיא לקולא?<BR/> | |||
ליישב הדבר כתב ה'''ר"ן''', שבאמת הרי"ף והרמב"ם והגאונים סוברים שיש מחלוקת בין שתי הלישנות בגמרא. לפי הלישנא הראשונה שמעשה דמוריקאי היה בשבת, גם בסתמא אסור, וכך הם מפרשים גם את הברייתא. ורק לפי הלישנא שהמעשה היה בפירות ערלה, שאלה הגמרא סתמא מאי. ומסיבה זו השמיט הרי"ף את האיבעיא, והרמב"ם פסק לגבי שבת לחומרא, שכן הדין בשבת והגמרא לא הסתפקה בזה כלל. | |||
== תנור == | == תנור == | ||