9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שותפות ישראל וגוי בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הרמב"ם
מ (←תוספתא דדמאי) |
|||
| (16 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
== סוגית הגמרא == | == סוגית הגמרא == | ||
ה'''גמרא''' (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בשני זורעי גנות<ref>לכאורה מדובר בשותפות שהיא בעלות על שדה. אמנם להלן בברייתא השותפות היא באריסות, כלומר שניים שקיבלו שדה באריסות והמלאכה מוטלת על שניהם.</ref>, ישראל וגוי, שהיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לפני רבא ושאלו אם עושים הם כדין, או שמא יש איסור בדבר. והגמרא אומרת שרבא התיר להם.<BR/> | ה'''גמרא''' (עבודה זרה כב א) מביאה מעשה בשני זורעי גנות<ref>לכאורה מדובר בשותפות שהיא בעלות על שדה. אמנם להלן בברייתא השותפות היא באריסות, כלומר שניים שקיבלו שדה באריסות והמלאכה מוטלת על שניהם.</ref>, ישראל וגוי, שהיו מחלקים את העבודה שלהם כך שהגוי חורש וזורע וקוצר בשבת והישראל עושה כנגדו ביום ראשון. באו לפני רבא ושאלו אם עושים הם כדין, או שמא יש איסור בדבר. והגמרא אומרת שרבא התיר להם.<BR/> | ||
על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי עשה אתה מלאכה בשבת ואני אעשה כנגדך ביום ראשון, אלא אם כן התנו כן קודם שקיבלו את השדה בשותפות. טעם האיסור בדבר הוא מפני שהמלאכה מוטלת על שניהם להיעשות יחד, וכאשר אומר הישראל לגוי לעבוד בשבת במקומו הרי הוא נעשה שלוחו, ואסור לישראל לעבוד את קרקעו אף על ידי שליח, והשכר שיקבל עבור עבודה כזו נחשב הוא ל[[שכר שבת]]. ואף שעושה הישראל אחר כך כנגדו ביום ראשון, אפילו הכי אסור. אמנם אם התנו כן מתחילה בשעת ההשתתפות, הרי שמלכתחילה לא מוטל על הישראל לעבוד בשבת, ומה שעושה הגוי על דעת עצמו הוא עושה כן, ואף השכר שנוטל אחר כך הישראל מבעל הבית, אינו על השבתות אלא על ימי החול שעבד כנגדן.<BR/> | על הוראה זו הקשה רבינא לרבא מברייתא, בה כתוב שישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, אסור לישראל לומר לגוי עשה אתה מלאכה בשבת ואני אעשה כנגדך ביום ראשון, אלא אם כן התנו כן קודם שקיבלו את השדה בשותפות. טעם האיסור בדבר הוא מפני שהמלאכה מוטלת על שניהם להיעשות יחד, וכאשר אומר הישראל לגוי לעבוד בשבת במקומו הרי הוא נעשה שלוחו, ואסור לישראל לעבוד את קרקעו אף על ידי שליח, והשכר שיקבל עבור עבודה כזו נחשב הוא ל[[שכר שבת]]. ואף שעושה הישראל אחר כך כנגדו ביום ראשון, אפילו הכי אסור. אמנם אם התנו כן מתחילה בשעת ההשתתפות, הרי שמלכתחילה לא מוטל על הישראל לעבוד בשבת, ומה שעושה הגוי על דעת עצמו הוא עושה כן, ואף השכר שנוטל אחר כך הישראל מבעל הבית, אינו על השבתות אלא על ימי החול שעבד כנגדן<ref>פירוש זה הוא על פי דברי רש"י בסוגיה ואחריו נמשכו כל המפרשים. אמנם ייתכן פירוש אחר לסוגיה, כפי שניתן להבין מתוך דברי הרמב"ם, והרי הוא מוצע [[שיחה:שותפות ישראל וגוי בשבת#שיטת הרמב"ם לעומת שיטת רש"י|כאן]].</ref>.<BR/> | ||
מששמע רבא ברייתא זו התבייש בהוראתו, אך לבסוף נתברר שגם באותו מקרה שבא לפניו, היה תנאי כזה בתחילה, כך שהתברר שרבא הורה כדין. | מששמע רבא ברייתא זו התבייש בהוראתו, אך לבסוף נתברר שגם באותו מקרה שבא לפניו, היה תנאי כזה בתחילה, כך שהתברר שרבא הורה כדין. | ||
=== שותפות בפירות ערלה === | |||
בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה, לא מדובר היה בחלוקת עבודה בין שבת לחול, אלא היו אלו [[שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה|שתילי ערלה]], וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו צריך לומר שרבינא לא הקשה על רבא מהברייתא אלא להיפך הביא לו סיוע ממנה, ואף רבא לא נתבייש מדבריו. <BR/> | בהמשך הגמרא אומר רב גביהה מבי כתיל, שאותו מעשה, לא מדובר היה בחלוקת עבודה בין שבת לחול, אלא היו אלו [[שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה|שתילי ערלה]], וההסכם ביניהם היה שהגוי יאכל את הפירות של שלוש שנים ראשונות, וישראל יאכל כנגדן שלוש שנים אחר כך. ועל זה באו לפני רבא והתיר להם. ואומרת הגמרא שלפי גירסה זו צריך לומר שרבינא לא הקשה על רבא מהברייתא אלא להיפך הביא לו סיוע ממנה, ואף רבא לא נתבייש מדבריו. <BR/> | ||
{{סוגיה מורחבת|שותפות ישראל וגוי בנטיעות ערלה}} | |||
=== באו חשבון === | === באו חשבון === | ||
| שורה 20: | שורה 21: | ||
עוד עולה מדברי רש"י, שאם התנו בתחילה, מותר אפילו אם באו חשבון בסוף. וכן כתבו במפורש ה'''תוספות''' (ד"ה ואם באו), שאם התנו מתחילה מותר בכל ענין. | עוד עולה מדברי רש"י, שאם התנו בתחילה, מותר אפילו אם באו חשבון בסוף. וכן כתבו במפורש ה'''תוספות''' (ד"ה ואם באו), שאם התנו מתחילה מותר בכל ענין. | ||
ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) מביא פירוש אחר של ה'''ראב"ד''', שאם באו חשבון מתייחס למקרה שעשו תנאי, כלומר אם אחר שעשו תנאי שהגוי לבדו יעבוד בשבת, בכל זאת כשבאו לחלוק חלקו בשווה, הרי שמתברר שהתנאי הראשון לא תקף אלא הערמה בעלמא הוא, ואסור. | ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) מביא פירוש אחר של ה'''ראב"ד''', שאם באו חשבון מתייחס למקרה שעשו תנאי, כלומר אם אחר שעשו תנאי שהגוי לבדו יעבוד בשבת, בכל זאת כשבאו לחלוק חלקו בשווה, הרי שמתברר שהתנאי הראשון לא תקף אלא הערמה בעלמא הוא, ואסור.<BR/> | ||
מדברי הגמרא בהמשך ששואלת [[#סתמא מאי?|סתמא מאי?]], ישנה לכאורה ראיה לדברי רש"י. וראה [[#סתמא מאי?|להלן]] מה מתרץ בזה הר"ן לדעת הראב"ד. | |||
==== שיטת הרמב"ם ==== | ==== שיטת הרמב"ם ==== | ||
ה'''רמב"ם''' (שבת ו יז) לא מזכיר בהלכותיו את ענין החשבון לבסוף. ה'''מגיד משנה''' כותב שהוא סובר כדעת רש"י, שאם לא התנו וגם לא חילקו אחרי השותפות, רק בשעת החלוקה באו חשבון שיטול הישראל כנגד מה שנוטל הנכרי בשבת, אסור.<BR/> | ה'''רמב"ם''' (שבת ו יז) לא מזכיר בהלכותיו את ענין החשבון לבסוף. ה'''מגיד משנה''' כותב שהוא סובר כדעת רש"י, שאם לא התנו וגם לא חילקו אחרי השותפות, רק בשעת החלוקה באו חשבון שיטול הישראל כנגד מה שנוטל הנכרי בשבת, אסור {{ראה עוד|שיטת הרמב"ם לעומת שיטת רש"י}}.<BR/> | ||
גם ה'''בית יוסף''' (אורח חיים רמה ד"ה ועל אם ברו חשבון) הסכים שכן דעת הרמב"ם. | גם ה'''בית יוסף''' (אורח חיים רמה ד"ה ועל אם ברו חשבון) הסכים שכן דעת הרמב"ם, כלומר שאם התנו בתחילת השותפות, ורק בשעת החלוקה באו חשבון, מותר. | ||
ה'''רדב"ז''' (ה רלב) נשאל בענין זה, מה היתה כוונת הרמב"ם בהשמיטו את הסיפא של הברייתא 'אם באו לחשבון אסור', ואם נאמר כהמגיד משנה שהוא סובר כרש"י, הדבר קשה לאור העובדה שלענין ערלה (מאכלות אסורות י יד) הרמב"ם הזכיר איסור לבוא לחשבון אפילו אם התנו מתחילה?<BR/> | |||
בתשובתו מחלק הרדב"ז בין שני סוגים של חשבון. ישנו חשבון שבו אומר הישראל לגוי 'טול אתה עשרה שבתות ואני אטול עשרה ימים כנגדן' כלומר כל אחד נוטל סכום אחר לפי הימים שלו. זהו חשבון שמותר רק אם התנו, אך אם לא התנו אסור, בין בשבת ובין בערלה. אך יש חשבון שבו הוא אומר לו 'כמה הרווחת בשבת אטול אני כנגדן פירות של ימות החול', כלומר שנוטלים שווה בשווה. חשבון כזה אסור אפילו אם התנו מתחילה שיחלקו כן, וזהו החשבון שהזכיר הרמב"ם בערלה לאיסורא, וכן הדין לגבי שבת, שאסור לומר כמה נטלת בשבתות ואני אטול כנגדן. ובכך מיישב גם דברי המגיד משנה. | |||
ב'''מהר"י קורקוס''' על הרמב"ם הביא דברי המקשים על הראב"ד ממה שכתב הרמב"ם בדין ערלה (מאכלות אסורות י יד), שם כתב שאפילו אם התנו ביניהם שיאכל הגוי שנות ערלה וישראל ג' שנות היתר, אם לאחר מכן באו חשבון שיקבל הישראל בשווה כמו שאכל הגוי אסור. כלומר מבואר ברמב"ם שאסור לבוא חשבון אפילו אם התנו. וכיון שדין זה לגבי ערלה נלמד מאותה הברייתא האמורה כאן לגבי שבת, ודאי דין אחד להם. וכן דעת ה'''ביאור חדש''' על הרמב"ם.<BR/> | ב'''מהר"י קורקוס''' על הרמב"ם הביא דברי המקשים על הראב"ד ממה שכתב הרמב"ם בדין ערלה (מאכלות אסורות י יד), שם כתב שאפילו אם התנו ביניהם שיאכל הגוי שנות ערלה וישראל ג' שנות היתר, אם לאחר מכן באו חשבון שיקבל הישראל בשווה כמו שאכל הגוי אסור. כלומר מבואר ברמב"ם שאסור לבוא חשבון אפילו אם התנו. וכיון שדין זה לגבי ערלה נלמד מאותה הברייתא האמורה כאן לגבי שבת, ודאי דין אחד להם. וכן דעת ה'''ביאור חדש''' על הרמב"ם.<BR/> | ||
ומהר"י קורקוס דחה דבריהם וכתב | ומהר"י קורקוס דחה דבריהם וכתב שדברי המגיד משנה אמת, שהרי אם כוונת הרמב"ם היתה לאיסורא גם בהתנו ודאי היה לו לפרש, ולא היה סומך על מה שכתב בהלכות ערלה. גם הטעם שכתב בהלכות ערלה, שהרי הוא כמחליף פירות ערלה האסורים בהנאה, לא שייך לגבי שבת, שהאיסור הוא בעשיית המלאכה. לכן ודאי בשבת אם התנו מותר אפילו באו חשבון לבסוף וכדברי המגיד משנה.<BR/> | ||
=== סתמא מאי? === | === סתמא מאי? === | ||
| שורה 42: | שורה 47: | ||
הקשה ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) אם הדין בסתמא הוא לקולא, למה התבייש רבא בהוראתו, והרי לפי הנראה המעשה שם היה בסתמא? ואם נאמר ששם אמר לו 'טול אתה בשבת ואני בחול', עדיין קשה למה לא פשטה הגמרא את האיבעיא לקולא?<BR/> | הקשה ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ז א) אם הדין בסתמא הוא לקולא, למה התבייש רבא בהוראתו, והרי לפי הנראה המעשה שם היה בסתמא? ואם נאמר ששם אמר לו 'טול אתה בשבת ואני בחול', עדיין קשה למה לא פשטה הגמרא את האיבעיא לקולא?<BR/> | ||
ליישב הדבר כתב ה'''ר"ן''', שבאמת הרי"ף והרמב"ם והגאונים סוברים שיש מחלוקת בין שתי הלישנות בגמרא. לפי הלישנא הראשונה שמעשה דמוריקאי היה בשבת, גם בסתמא אסור, וכך הם מפרשים גם את הברייתא. ורק לפי הלישנא שהמעשה היה בפירות ערלה, שאלה הגמרא סתמא מאי. ומסיבה זו השמיט הרי"ף את האיבעיא, והרמב"ם פסק לגבי שבת לחומרא, שכן הדין בשבת והגמרא לא הסתפקה בזה כלל. | ליישב הדבר כתב ה'''ר"ן''', שבאמת הרי"ף והרמב"ם והגאונים סוברים שיש מחלוקת בין שתי הלישנות בגמרא. לפי הלישנא הראשונה שמעשה דמוריקאי היה בשבת, גם בסתמא אסור, וכך הם מפרשים גם את הברייתא. ורק לפי הלישנא שהמעשה היה בפירות ערלה, שאלה הגמרא סתמא מאי. ומסיבה זו השמיט הרי"ף את האיבעיא, והרמב"ם פסק לגבי שבת לחומרא, שכן הדין בשבת והגמרא לא הסתפקה בזה כלל. | ||
== תנור == | == תנור == | ||
ה'''תוספות''' (עבודה זרה כב א ד"ה לא יאמר) מביא מעשה שהיה בימי רבנו תם, שישראל גבה תנור מנכרי עבור חוב שהיה לו, והיה גוי אחר שהיה מסיק את התנור ואופה בו תמורת רווחים של כך וכך ימים, וישראל היה נוטל לחלקו את הרווחים של שאר ימים. ובאותו מעשה לא התנה היהודי עם הגוי קודם השותפות שיטול הוא בשבת, והישראל בחול.<BR/> | ה'''תוספות''' (עבודה זרה כב א ד"ה לא יאמר) מביא מעשה שהיה בימי רבנו תם, שישראל גבה תנור מנכרי עבור חוב שהיה לו, והיה גוי אחר שהיה מסיק את התנור ואופה בו תמורת רווחים של כך וכך ימים, וישראל היה נוטל לחלקו את הרווחים של שאר ימים. ובאותו מעשה לא התנה היהודי עם הגוי קודם השותפות שיטול הוא בשבת, והישראל בחול.<BR/> | ||