שבירת שלג ברד וקרח בשבת

מקורות
בבלי:	שבת נא ב
רמב"ם:	שבת כא יג
שולחן ערוך:	אורח חיים שכ ט-יד

המקורות התנאיים

בגמרא (שבת נא ב) מובאת ברייתא, שאין מרסקין את השלג והברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתיתם לתוך הכוס או לתוך הקערה.
בתוספתא (שבת ד ד) מובא דין זה ושם מבואר שלתוך הכוס או לתוך הקערה מותר אף לרסק בידיים.

טעם האיסור ודין נימוח מאליו

שיטת רש"י

רש"י (ד"ה כדי) כתב שטעם האיסור הוא משום שכששובר הקרח על מנת שיזובו מימיו הרי הוא מוליד בשבת, ודומה הדבר למלאכה שבורא את המים. ולגבי נתינת הקרח בתוך הכוס כתב (ד"ה אבל) שכשנותן לתוך כוס יין אף על פי שנימוח מאליו אינו חושש.
משמע מדבריו שלרסק בידיים לתוך כוס מים אסור, ודלא כהתוספתא. וכן למד בדבריו הריטב"א (נא ב ד"ה אין). אמנם ברמב"ן (נא ב ד"ה והא) קצת משמע שהבין שאין דברי רש"י סותרים את התוספתא.

כתב הרמב"ן (נא ב ד"ה והא דקתני אין) שלפי דברי רש"י שאסור משום מוליד, אם מניחם בחמה והפשירו מאליהן או אפילו כנגד המדורה מותר, שהרי אין מוליד בידיים. ואינו דומה למשקין שזבו שקיימא לן לאיסורא, לפי ששם מעיקרא אוכל והשתא משקה ואילו כאן גם בעודן קרושים שם משקה עליהם.
כדבריו כתבו גם הרשב"א והריטב"א על פי דברי הרמב"ן.

שיטת בעל התרומה

אמנם בספר התרומה (רלה) כתב שטעם האיסור הוא משום נולד, כלומר שכיון שקודם לכן היה אוכל והשתא משקה, הוה ליה כמשקין שזבו ואסור ולפי זה אפילו הניחו בחמה או כנגד המדורה ונפשר מאליו אסור. ומה שהתירה הברייתא לתת לתוך הכוס זהו דווקא כשנמחה לתוך יין או שאר משקה ומתערב ואינו ניכר.