הבדלים בין גרסאות בדף "שבירת שלג ברד וקרח בשבת"
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==המקורות התנאיים== | ==המקורות התנאיים== | ||
בגמרא (שבת נא ב) מובאת '''ברייתא''', שאין מרסקין את השלג והברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתיתם לתוך הכוס או לתוך הקערה. | בגמרא (שבת נא ב) מובאת '''ברייתא''', שאין מרסקין את השלג והברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתיתם לתוך הכוס או לתוך הקערה. | ||
<BR/>ב'''תוספתא''' (שבת ד ד) מובא דין זה ושם מבואר שלתוך הכוס או לתוך הקערה מותר אף לרסק בידיים. | <BR/>ב'''תוספתא''' (שבת ד ד) מובא דין זה ושם מבואר שלתוך הכוס או לתוך הקערה מותר אף לרסק בידיים, ודלא כדמשמע בברייתא שרק לתת לתוך הכוס שייפשר מאליו שרי. | ||
<BR/>ב'''ריטב"א''' (נא ב ד"ה אין) כתב ליישב שהברייתא מתירה בכוס וקערה ריקנים דווקא ולכן אסור לרסק בידיים, והתוספתא מיירי בריסוק לתוך כוס עם מים דאז מותר אף אף לרסק בידיים, דדמי לסחיטת פירות לתוך קדרה שיש בה אוכל. | |||
==טעם האיסור ודין נימוח מאליו== | ==טעם האיסור ודין נימוח מאליו== | ||
| שורה 19: | שורה 20: | ||
===שיטת הרשב"א=== | ===שיטת הרשב"א=== | ||
ה'''רשב"א''' אחר שהביא דברי רש"י וספר התרומה, כתב שנראה לו שטעם האיסור כאן הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין, מפני שגם שלג וברד למימיהן הם עומדים. ולכן הקלו בהם לתיתם לתוך כוס, או אפילו לרסקן ביד לתוך הכוס, שכיון שאינם אוכל אלא מים שנקרשו לפי שעה, | ה'''רשב"א''' אחר שהביא דברי רש"י וספר התרומה, כתב שנראה לו שטעם האיסור כאן הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין, מפני שגם שלג וברד למימיהן הם עומדים. ולכן הקלו בהם לתיתם לתוך כוס, או אפילו לרסקן ביד לתוך הכוס, שכיון שאינם אוכל אלא מים שנקרשו לפי שעה, כשמרסק לתוך הכוס יש בזה היכר ולא אתי למיטעי, ודומה הדבר לפירות שהתירו לסחטן לקדרה, וגם כאן לא החמירו אלא לרסקן ולסחטן בפני עצמן {{ראה עוד|שבירת שלג ברד וקרח בשבת|שיטת הרשב"א}}. | ||
<BR/>כדברי הרשב"א משמע גם ב'''ריטב"א''' (ד"ה אין) שהטעם הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין. והוסיף וחילק שאם מתרסקין מאליהן מותר לתוך כוס אפילו ריקנית, שכשזב מאליו לא חששו שמא יבוא לסחוט. אבל אם מרסק בידיים אינו מותר אלא כשמרסק לתוך כוס עם משקה, דהוי כסוחט לתוך קדרה עם אוכל דשרי. | |||
==רחיצת ידיים בשלג== | ==רחיצת ידיים בשלג== | ||
[[קטגוריה:דש]] | |||
[[קטגוריה:נולד]] | |||
[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]] | |||
[[קטגוריה:שבת נא:]] | |||
[[קטגוריה:שבת פרק כא]] | |||
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שכ]] | |||
גרסה מ־12:25, 22 בנובמבר 2016
| בבלי: | שבת נא ב |
| רמב"ם: | שבת כא יג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שכ ט-יד |
המקורות התנאיים
בגמרא (שבת נא ב) מובאת ברייתא, שאין מרסקין את השלג והברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתיתם לתוך הכוס או לתוך הקערה.
בתוספתא (שבת ד ד) מובא דין זה ושם מבואר שלתוך הכוס או לתוך הקערה מותר אף לרסק בידיים, ודלא כדמשמע בברייתא שרק לתת לתוך הכוס שייפשר מאליו שרי.
בריטב"א (נא ב ד"ה אין) כתב ליישב שהברייתא מתירה בכוס וקערה ריקנים דווקא ולכן אסור לרסק בידיים, והתוספתא מיירי בריסוק לתוך כוס עם מים דאז מותר אף אף לרסק בידיים, דדמי לסחיטת פירות לתוך קדרה שיש בה אוכל.
טעם האיסור ודין נימוח מאליו
שיטת בעל התרומה
כתב ספר התרומה (רלה) שטעם האיסור הוא משום נולד, כלומר שכיון שקודם לכן היה אוכל והשתא משקה, הוה ליה כמשקין שזבו ואסור. ולכן אפילו לא ריסק בידיים אלא הניחו בחמה או כנגד המדורה ונפשר מאליו אסור, לפי שהאיסור הוא במשקה עצמו משום נולד. וכתב שכן הדין בשומן שנימוח מחום המדורה. ומה שהתירה הברייתא לתת לתוך הכוס, זהו דווקא כשנמחה לתוך יין או שאר משקה ולפי מתערב ואינו ניכר.
הרמב"ן (נא ב ד"ה והא) חלק עליו וכתב שהשומן מעיקרא אוכל והשתא אוכל, ולכן אפילו לרסק בידיים מותר. וכן בשלג וברד הוי מעיקרא משקה והשתא משקה, והרי אפילו פירות שאינם עומדים לסחיטה כתותים ורימונים שהכניסן לאוכלים מותר. וכן כתבו לחלוק הרשב"א והריטב"א.
וברשב"א הוסיף להקשות שאם כדבריו דהוי נולד, למה מותר לתוך הכוס, הרי סוף סוף הוא נולד בשבת. מדבריו משמע שהבין שלתוך הכוס מותר אף אם אין משקה בתוכו. אבל בריטב"א תירץ דאיירי בשיש משקה בתוכו, ולכן כיון שמתערב במים ואינן בעין לא מיחזי כמוליד. וכן מבואר להדיא מתוך דברי ספר התרומה עצמו.
שיטת רש"י והרמב"ן וסייעתם
רש"י (ד"ה כדי) כתב שטעם האיסור הוא משום שכששובר הקרח על מנת שיזובו מימיו הרי הוא מוליד בשבת, ודומה הדבר למלאכה שבורא את המים. ולגבי נתינת הקרח בתוך הכוס כתב (ד"ה אבל) שכשנותן לתוך כוס יין אף על פי שנימוח מאליו אינו חושש.
הראשונים דייקו ברש"י שאין כוונתו כספר התרומה שאסור משום נולד, אלא שדומה הדבר למלאכה, כלומר יש כאן איסור מצד הפעולה ולא מצד החפצא, וכלשון הרמב"ן 'משום סרך מלאכה נגעו בה'. ולפי זה אם מניחם בחמה והפשירו מאליהן או אפילו כנגד המדורה מותר, שהרי אין מוליד בידיים. ואינו דומה למשקין שזבו שקיימא לן לאיסורא, לפי ששם מעיקרא אוכל והשתא משקה ואילו כאן גם בעודן קרושים שם משקה עליהם.
כדבריו כתבו גם הרשב"א והריטב"א על פי דברי הרמב"ן.
אמנם מדברי רש"י משמע שלרסק בידיים לתוך כוס מים אסור אלא דווקא כשנימוח מאליו, ודלא כהתוספתא. וכן למד בדבריו הריטב"א (נא ב ד"ה אין). אמנם ברמב"ן (נא ב ד"ה והא) קצת משמע שהבין שאין דברי רש"י סותרים את התוספתא.
שיטת הרשב"א
הרשב"א אחר שהביא דברי רש"י וספר התרומה, כתב שנראה לו שטעם האיסור כאן הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין, מפני שגם שלג וברד למימיהן הם עומדים. ולכן הקלו בהם לתיתם לתוך כוס, או אפילו לרסקן ביד לתוך הכוס, שכיון שאינם אוכל אלא מים שנקרשו לפי שעה, כשמרסק לתוך הכוס יש בזה היכר ולא אתי למיטעי, ודומה הדבר לפירות שהתירו לסחטן לקדרה, וגם כאן לא החמירו אלא לרסקן ולסחטן בפני עצמן (ראה עוד).
כדברי הרשב"א משמע גם בריטב"א (ד"ה אין) שהטעם הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין. והוסיף וחילק שאם מתרסקין מאליהן מותר לתוך כוס אפילו ריקנית, שכשזב מאליו לא חששו שמא יבוא לסחוט. אבל אם מרסק בידיים אינו מותר אלא כשמרסק לתוך כוס עם משקה, דהוי כסוחט לתוך קדרה עם אוכל דשרי.