קשרים האסורים והמותרים בשבת

מקורות
משנה:	שבת טו א-ב
בבלי:	שבת קיא ב-קיב א
ירושלמי:	שבת טו א-ב
רמב"ם:	שבת י א-ב
שולחן ערוך:	אורח חיים שיז א

אלו קשרים מותר לכתחילה לקשור ולהתיר בשבת ואלו קשרים אסור או אף חייב חטאת בקשירתם או התרתם.

מקורות חז"ל

המשנה (שבת טו א) אומרת שהקושר קשר גמלים וקשר ספנים בשבת חייב חטאת. עוד מבואר במשנה (טו ב) ובגמרא (שבת קיא ב-קיב א) שקשר גמלים שחייבים עליו הוא הזמם עצמו, כלומר טבעת של רצועה שקושרים באף הגמל, אבל הקשר שקושרים את הרצועות שמכניסים לאותה הטבעת שאת ראשן האחר קושר ביתד או בעמוד כדי שלא תלך, זהו קשר שאין חייבים עליו חטאת אך הוא אסור מדרבנן.
וכן קשר הספנים שחייבים עליו חטאת הוא בטבעת של חבל שקושרים בראש הספינה, אבל הרצועה שאותה מכניסים לטבעת זו כדי לקשור את הספינה לנמל, קשר זה אסור הוא רק מדרבנן.

עוד אומרת המשנה שיש קשרים שהם מותרים לכתחילה לקשרן, כגון פתח של חלוק או סבכה, או קשר של חגורה וכד'.
ובגמרא שם מבואר שבמנעל וסנדל ישנם קשרים שחייבים עליהם חטאת, ישנם קשרים שפטור עליהם אבל אסור לקשרם מדרבנן, וישנם קשרים שמותר לכתחילה.

נחלקו הראשונים בביאור גדר האיסור והחיוב של הקשרים.

סוגי הקשרים האסורים והמותרים

שיטת רש"י וסייעתו

בדברי רש"י (קיא ב ד"ה זממא וד"ה איסטרידא) מבואר שקשר שחייבים עליו הוא כאשר זהו קשר המתקיים לעולם, כדוגמת הקשרים שבאף הגמל ובראש הספינה, מה שאין כן החבלים שקושרים אל הטבעות (קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא), כיון שקושרים אותם לשבוע או שבועיים או חודש אין חייבים עליהם. וכן במנעל וסנדל (קיב א ד"ה בדאושכפי וד"ה בדטייעי) קשרים קבועים חייבים עליהם חטאת, וקשרים שפותחים אותם לעתים אסורים מדרבנן.

ולענין קשרים המותרים לכתחילה משמע בדעת רש"י (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) שאלו דווקא קשרים שמתירים אותם בכל יום.

כדברי רש"י כתב גם הרא"ש (שבת טו ט), והזכיר בקשר שפטור אבל אסור בכגון שעומד להתקיים שבוע או יותר. וכן העתיק הטור להלכה (אורח חיים שיז) שעל קשר הקיים לעולם חייב, קשר לשבעה ימים פטור אבל אסור, וקשר שעומד להתירו בכל יום מותר לכתחילה.

לשיטה זו הסכימו עוד ראשונים, הרי הם ספר התרומה (שבת רמג), שבלי הלקט (שבת קכד), הריטב"א (קיא ב ד"ה קושרת וד"ה מאי), הריבב"ן בשיטת הקדמונים (ד"ה אלו), פסקי רי"ד (ד"ה ורצועות), המיוחס לר"ן (ד"ה מהו דתימא), וכן משמע בסמ"ג (לאוין סה).

שיטת ר' חננאל, הרי"ף והרמב"ם

שיטה אחרת בראשונים היא שיטת הרי"ף (מא ב) והרמב"ם (שבת י א-ב), וכמותם מבואר גם ברבנו חננאל (קיב א ד"ה רצועות). שכל קשר שהוא של קיימא והוא מעשה אומן, אסור מדאורייתא וחייבים עליו חטאת. קשר שאינו מעשה אומן אבל הוא של קיימא, פטור אבל אסור מדרבנן, וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. עוד מבואר ברמב"ם שם שאף קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן ה"ז אסור.
כשיטה זו כתב גם המאירי (קיא ב ד"ה אמר המאירי והמשנה), ואף כתב (ד"ה ורצועות) שאין צורך להזכיר השיטה החולקת. ובביאור קשר של קיימא כתב שהוא קשר שאינו עשוי לינתק, והקשר האסור מדרבנן הוא קשר של קיימא או כעין של קיימא אבל אינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו קיימא.
גם בפירוש קדמון מבית מדרשו של ר' םרחיה בשיטת הקדמונים (ד"ה ורצועות) סובר כשיטה זו, וכן מבואר בכלבו (לא) ובארחות חיים לוניל (שבת א קה).

שלחן ערוך

השלחן ערוך (אורח חיים שיז א) פסק כדברי הרמב"ם והרי"ף דבעינן תרתי לחיוב, מעשה אומן ושל קיימא. ואם הוא של קיימא ואינו אומן או של אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור, ושאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה.
והרמ"א שם הביא אץ הדעה החולקת, שכל שהוא של קיימא אפילו הדיוט, חייבים עליו.

הגדרת קשר של קיימא

הריטב"א כתב (קיב א ד"ה הא) שהקשר האסור מדרבנן הוא העשוי לימים אחדים,