הבדלים בין גרסאות בדף "קשרים האסורים והמותרים בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 52: | שורה 52: | ||
===אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר=== | ===אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר=== | ||
כתב ה'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא למידק) בדעת הטור דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם ה'''טורי זהב''' (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר לקבוע האם הוא של קיימא או לא, ואין זה משנה חוזק הקשר וסוגו | כתב ה'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא למידק) בדעת הטור דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם ה'''טורי זהב''' (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר לקבוע האם הוא של קיימא או לא, ואין זה משנה חוזק הקשר וסוגו, וכן משמע ב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם ג). | ||
<BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)] | <BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)] | ||
כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. | כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. וכמן מוכח ממה ש[[#קשירה לשם מצוה|קשרו את המקדה בגמי]], שלכאורה אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שאם לא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד', מקרי אינו של קיימא, וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר), שקשר שדרכו של עולם לעשותו בקביעות, כקשר הגמלים והספנים, אפילו אם דעתו לעשותו לזמן חייב מהתורה. | ||
<BR/>ויש להעיר שמה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה (שבת כד ה) משמע שקשר שאינו של קיימא האסור מדרבנן, נמדד לפי סוג החוט שקושרים בו, כגון גמי שאינו מתקיים, הוי אינו של קיימא. | |||
===הגדרת מעשה אומן=== | ===הגדרת מעשה אומן=== | ||
| שורה 66: | שורה 67: | ||
<BR/>אמנם ה'''מגן אברהם''' (ה) כתב שזהו דווקא לרי"ף אבל לרא"ש מותר, ואפשר שסובר להקל בזה. | <BR/>אמנם ה'''מגן אברהם''' (ה) כתב שזהו דווקא לרי"ף אבל לרא"ש מותר, ואפשר שסובר להקל בזה. | ||
<BR/>וב'''ברכי יוסף''' (א) כתב שבגלילותינו פשט המנהג להתיר שני קשרים זה על זה בחגורה, לפי שהוא אינו של קיימא ושל הדיוט, הובאו דבריו ב'''שערי תשובה''' (ד"ה ויש). | <BR/>וב'''ברכי יוסף''' (א) כתב שבגלילותינו פשט המנהג להתיר שני קשרים זה על זה בחגורה, לפי שהוא אינו של קיימא ושל הדיוט, הובאו דבריו ב'''שערי תשובה''' (ד"ה ויש). | ||
==קשירה לשם מצוה== | |||
ה'''משנה''' בסוף מסכת שבת (שבת כד ה) מביאה מעשה שהיה בימי ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקדה בגמי ע"מ לידע אם יש בגיגית פותח טפח, ומסיימת המשנה שמדבריהם למדנו ש'פוקקין ומודדין וקושרין בשבת'. | |||
ופירש '''רש"י''' (שבת קנז א ד"ה וקושרין) שהכוונה לקשר שאינו של קיימא ואפילו לכתחילה. מפשט דבריו משמע שמותר לקשור לצורך מצווה אף קשר האסור, אמנם לא קשר של קיימא האסור מן התורה. | |||
<BR/>כעין זה כתב ה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה, שהמדידה והקשירה שהתירו הן דווקא של מצוה, ובתנאי שלא תהיה הקשירה מתקיימת, כפי שהיה שם שקשר בגמי. ובהלכות (שבת י ו) פסק כן להלכה. | |||
<BR/>גם ה'''טור''' (אורח חיים שיז) הביא שקשר אסור לקשרו מדרבנן, ולשיטתו זהו קשר העומד לשבעה ימים, אם קושרו לצורך מצווה, כגון למדוד אחד משיעורי תורה, מותר. וכן פירש ב'''בית יוסף''' (אורח חיים שיז ד"ה ומה שכתב רבינו ולצורך מצוה) בדעת רש"י, ופסק להלכה ב'''שלחן ערוך''' (שיז א). | |||
אמנם בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (ד"ה ולצורך מצוה)] | |||
כתב שאין הכרח בדברי רש"י לפרש כהב"י, אלא יש לפרשו שמדובר בקשר המותר לכתחילה, והעובדא כן הוה שקשרו, כי אין להתיר איסור דרבנן ממש אף לצורך מצוה, והוכיח כן מדברי ה'''תוספות''' (קכו ב ד"ה ומדבריהם). הובאו דבריו ב'''משנה ברורה''' (יג). | |||
וב'''מגן אברהם''' (ג) הקשה לדעת הרמב"ם והשו"ע, אמאי התירו משום מצוה, יעשנו קשר שאינו מעשה אומן ויהיה מותר לכתחילה, ותירץ שבאמת אם יכול חייב לעשות כן, אלא ששם לא היה אפשר בענין אחר. | |||
<BR/>וב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם ג) הקשה כעין זה לשיטת הרא"ש, אמאי התירו לצורך מצווה, והרי יכול לחשוב בדעתו שאינו של קיימא, כגון שיתירו בו ביום, או בתוך שבעה ימים, ונשאר בצ"ע. אמנם לדברי ה'''בית מאיר''' לעיל, שפירש דשל קיימא הוא לפי [[#אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר|סוג הקשר]], לא קשיא מידי, שהרי דעתו אינה מורידה ואינה מעלה לענין איסור. | |||
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ||